קצרצרים- ד"ר קובי ברדה מדווח.

הטור שלי, על ההשלכה החדשה של התיקון לחוק הגרמני, המחייבת כל אזרח בגילאי 17 עד 47 להודיע כאשר הוא עוזב את המדינה לשלושה חודשים, היא חלק מתוך מחרוזת של אירועים, שמתרחשים מתחת לרדאר הישראלי. עד כמה מתחת לרדאר? חלק גדול מאוד ממה שכתבתי פה, לא הצלחתי למצוא תימוכין באתר Ynet לתת כהפנייה להרחבה. אני מאוד אוהב שאנשים יכולים להרחיב קריאה, חלק מהעבודה של מדע היסטוריה, אבל האירוע הזה, במלוא מורכבותו, כלל איננו נידון כהלכה בתקשורת הישראלית. אז הנה טור שמחבר נקודות מהחודשים האחרונים: https://www.ynet.co.il/news/article/hkujfbci11x?utm_source=ynet.app.android&utm_medium=social&utm_campaign=general_share&utm_term=hkujfbci11x&utm_content=Header

אדוני הנשיא טראמפ, שאלת מתי התחילה האהבה הנוצרית לישראל. כחוקר נצרות ציונית, וכמי שכתב דוקטורט על ג'רי פאלוול, אני מבקש להשיב מתוך הערכה לחשיבות שאתה עצמך מייחס לברית הזו ולמקומה בפוליטיקה האמריקאית. התשובה היא שמדובר בתהליך היסטורי עמוק, של יותר ממאתיים שנה. כבר בתחילת המאה ה-19, הנשיא ג'ון קווינסי אדמס כתב כי ראוי ש"היהודים ישובו ליהודה ויהפכו שוב לאומה עצמאית". זו הייתה תפיסה פרוטסטנטית מוקדמת של שיבת ציון, עוד לפני הופעת הציונות כתנועה פוליטית. בסוף המאה ה-19 הרעיון מתחיל לקבל ביטוי מעשי. הכומר האנגליקני ויליאם הכלר, מקורבו של הרצל, פועל בזירה הדיפלומטית ומסייע לחבר את התנועה הציונית למנהיגים באירופה. במקביל בארצות הברית, ויליאם יוג'ין בלאקסטון יוזם כבר ב-1891 עצומה לנשיא, עם חתימות של מאות בכירים וחברי קונגרס, בדרישה להקמת בית לאומי ליהודים. במלחמת העולם השנייה, ריינהולד ניבור הופך את התמיכה הזו לכוח פוליטי של ממש. הוא פונה למושלים ולחברי קונגרס, מגייס תמיכה רחבה מאוד, ומעניק לגיטימציה מוסרית ופוליטית לרעיון המדינה היהודית לאחר השואה. במחקר התזה שלי על הקמת אייפא״ק ראיתי כיצד כבר בשנות ה-40, ה-50 וה-60 סי קנן נשען על בריתות עם נצרות ציונית ברחבי ארצות הברית כחלק ממודל פעולה שיטתי. את המודל הזה כיניתי "פירמידה הפוכה", יצירת בסיס תמיכה רחב מלמטה כדי להשפיע מלמעלה על הקונגרס ועל מדיניות. לאחר הקמת המדינה, הפסטור האוונגליסטי בילי גרהם מרחיב את המעגל למיליוני מאמינים בארצות הברית, ומבסס אהדה עממית רחבה לישראל. בפגישתו עם גולדה מאיר הוא גם מסמל את החיבור הישיר בין ההנהגה הישראלית לעולם האוונגליסטי. והשלב הבא, שאותו חקרתי לעומק, מתגלם בדמותו של ג'רי פאלוול. באמצעות church planting, הקמת Liberty University ותנועת Moral Majority, הוא בונה ברית עמוקה בין האוונגליסטים לבין המפלגה הרפובליקנית, והופך את התמיכה בישראל לעמדה מרכזית בעלת השפעה ישירה על קבלת ההחלטות בוושינגטון. זו למעשה מחרוזת של דורות, רעיון דתי שהפך לדיפלומטיה, לדפוס פעולה פוליטי, ולבסוף לברית עמוקה בין נוצרים ציונים, העם היהודי ומדינת ישראל. ובתוך הרצף הזה, אדוני הנשיא, גם אתה תופס מקום משמעותי. בקדנציה הראשונה חיזקת את הקשר בין ארצות הברית לישראל דרך העברת השגרירות לירושלים, ההכרה בריבונות ברמת הגולן והעמדה התקיפה מול הסכם הגרעין עם איראן. ובקדנציה הנוכחית, בתוך כ-15 חודשים בלבד, אתה ממשיך לפעול באותו כיוון: מאמצים לבלימת תוכנית הגרעין האיראנית, התמודדות עם אנטישמיות בקמפוסים, פעילות בזירה הבינלאומית מול בית הדין הפלילי בהאג, וחיזוק מעמדה של ישראל במסגרת יוזמות אזוריות וכלכליות. כל אלה משקפים הבנה עמוקה של חשיבות הברית הזו, ושל מקומה של הנצרות הציונית כאחד המרכיבים המרכזיים בעיצוב היחסים בין ארצות הברית למדינת היהודים.

‏מה פשר ההודעה של טראמפ למו"מ עם איראן? מדריך נבוכים לשאלה של מה פשר ההודעה של הנשיא טראמפ לעצירה בת 5 ימים לכוונה להפציץ את מתקני הכח האיראנים. האם זה אומר סוף המלחמה? מה המשמעות האופרטיבית? ומי מנהל את השיחות? https://youtu.be/eLsJSjQId7s?si=tmnFGzrxoAblb8j_

שלום לכם.... הנה בבקשה https://www.mako.co.il/news-world/2026_q1/Article-ffd8cecb8190d91026.htm?utm_source=Whatsapp&utm_medium=Share

המאמר שלי על 24 שעות האחרונות, הכוללות תקיפה על איפא"ק מימין (ג'ו קנט) ומשמאל (שדולות פרוגרסיביות אנטי ציוניות) נפגשות עם המציאות. לקריאה: https://www.ynet.co.il/news/article/hyclnbucwx?utm_source=ynet.app.android&utm_medium=social&utm_campaign=general_share&utm_term=hyclnbucwx&utm_content=Header

הלילה הזה בפריימריז הדמוקרטיים באילינוי לא היה עוד לילה מקומי. הוא היה מבחן כוח, כמעט מעבדתי, לשאלה הגדולה שמרחפת מעל הפוליטיקה האמריקאית בשנים האחרונות: האם האגף הפרוגרסיבי, ובתוכו גם הקולות האנטי-ישראליים החריפים, ממשיך להתרחב לתוך הקונגרס, או שמנגנוני הממסד עדיין יודעים לבלום אותו. התשובה, לפחות הלילה, ברורה למדי. איפא"ק רשמה שורה של ניצחונות מרשימים, לא רק ברמת התוצאה אלא בעיקר ברמת השיטה. זה לא היה קמפיין קלאסי של תמיכה ישירה במועמד אחד מול אחר. זה היה מהלך אסטרטגי רב-זירתי, מחושב מאוד, שנוהל בלפחות שישה מרוצים שונים שבהם זוהה פוטנציאל לכניסה של מועמד בסגנון "הסקוואד" לקונגרס. הניצחון הבולט ביותר היה של דונה מילר, מועמדת שנתמכה על ידי איפא"ק, דווקא לאחר שאיבדה את תמיכתה של חברת הקונגרס היוצאת, ג'אן שקובסקי, שיצאה נגדה במפורש בגלל הקשר לאיפא"ק. מילר התמודדה במרוץ צפוף ורב-משתתפים, מול מועמדים פרוגרסיביים מאוד ביקורתיים כלפי ישראל, כולל מועמד חרש, אפרו-אמריקאי ויהודי, והצליחה לנצח. זהו ניצחון שמעיד לא רק על כוח ארגוני, אלא על יכולת לעמוד גם מול מתקפה פוליטית מתוך המחנה הדמוקרטי עצמו. במקביל, גם מליסה בין, לשעבר חברת קונגרס, זכתה במחוז 8, עוד הישג למחנה שנתמך על ידי איפא"ק. אבל הסיפור המעניין באמת של הלילה לא נמצא רק בניצחונות הישירים, אלא בטקטיקה. במחוז 9, למשל, התמודדו דניאל ביס, פוליטיקאי יהודי הנתמך על ידי J Street ומבקר חריף של ממשלת ישראל הנוכחית, מול קאט אבו-ע׳זאלה, פלסטינית-אמריקאית, עיתונאית לשעבר, שגייסה כספים בקצב מרשים והצליחה לצמצם פערים. אבו-ע׳זאלה לא הסתפקה בביקורת על מדיניות ישראל, אלא האשימה אותה ברצח עם והובילה קו אקטיביסטי ברור נגד חקיקה אנטי-BDS. לכאורה, זהו מרוץ שבו איפא"ק הייתה אמורה לבחור בין "רע" ל"פחות רע". בפועל, היא בחרה לא לבחור. במקום לתמוך ישירות בביס, איפא"ק תמכה במועמדת שלישית, שלא ניצחה, אך מילאה תפקיד קריטי בפיצול הקולות ובבלימת האפשרות שאבו-ע׳זאלה תנצח. זו איננה רק בחירה טקטית, אלא תפיסה אסטרטגית: לא בהכרח לקדם את המועמד האידיאלי, אלא למנוע את כניסת המועמד הבעייתי ביותר מבחינתם. זהו שינוי חשוב. איפא"ק של השנים האחרונות איננה רק לובי שמתגייס בעד מועמדים "פרו-ישראליים", אלא שחקן פוליטי מתוחכם שמבין לעומק את חוקי המשחק של פריימריז מרובי משתתפים, ויודע לנצל אותם. המשמעות רחבה יותר מאילינוי. המאבק הפנים-דמוקרטי על ישראל כבר מזמן איננו שאלה של מדיניות חוץ בלבד. הוא הפך לסמן זהות, כמעט תרבותי, בתוך המפלגה. והלילה הזה מראה שלמרות הרעש, למרות הנראות הגבוהה של הקולות הפרוגרסיביים ברשתות ובתקשורת, יש עדיין גבול לחדירה שלהם אל מוקדי הכוח הפורמליים. במילים אחרות, הממסד הדמוקרטי לא נעלם. הוא פשוט למד לשחק את המשחק בצורה הרבה יותר מתוחכמת

בנק אוף אמריקה: הנפט יחזור ל-77.5 דולר - ירידה של 24% מהמחיר הנוכחי https://share.google/L6IkwfQKhGVi5QUtp השוק מאמין שהמשבר זמני. נראה אם השוק צוד

הראיון שלי מהבוקר הפך לכתבה במעריב. https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1296686

ד"ר קובי ברדה - המוסף היומי 15.03.26

צינור אחד במדבר שמערער את האיום האיראני:המהלך הסעודי שחיכה 45 שנה במשך שנים נחשב מצר הורמוז לנקודת התורפה הגדולה ביותר של שוק האנרגיה העולמי. כעשרים אחוזים מאספקת הנפט בעולם עוברים דרך המעבר הימי הצר שבין איראן לעומאן. כל מתיחות צבאית באזור מעלה מיד את אותה שאלה: מה יקרה אם איראן תחליט לחסום את המצר. אלא שבזמן שהעולם כולו מתווכח על התרחיש הזה כבר עשרות שנים, ערב הסעודית התכוננה אליו כבר בתחילת שנות השמונים. בשנת 1981 הקימה ריאד את אחד ממיזמי התשתית האסטרטגיים החשובים במזרח התיכון: צינור הנפט "מזרח מערב", המכונה גם Petroline. https://english.aawsat.com/business/5247576-saudi-east-west-pipeline-underpins-kingdom%E2%80%99s-energy-security-strategy?utm_source=chatgpt.com מדובר בצינור באורך של כ-1,200 קילומטר, החוצה את חצי האי ערב משדות הנפט במפרץ הפרסי ועד לנמל ינבוע שבחוף הים האדום. המטרה הייתה פשוטה אך מבריקה מבחינה אסטרטגית. אם מצר הורמוז יהפוך למסוכן או חסום, הנפט הסעודי יוכל לעקוף אותו לחלוטין ולזרום מערבה, אל הים האדום ומשם לשווקים העולמיים. במשך שנים רבות הצינור הזה נתפס כמעין פוליסת ביטוח. הוא היה קיים, פעל, אך לא נוצל במלוא יכולתו. העולם המשיך להעביר את רוב הנפט דרך הורמוז, והצורך במסלול חלופי נראה תיאורטי למדי. ואז הגיע המשבר האזורי הנוכחי. האיומים האיראניים על מצר הורמוז והחשש מפגיעה בתנועת המכליות יצרו לחץ עצום בשוק האנרגיה. לפתע התברר עד כמה תלוי העולם במעבר ימי צר אחד. ברגע הזה נכנסה לתמונה התוכנית הסעודית. חברת הנפט הממשלתית ארמקו החלה להזרים כמויות גדלות והולכות של נפט דרך צינור מזרח מערב אל הים האדום. בתוך זמן קצר הוגדלה הזרימה בצינור עד לקיבולת המקסימלית שלו, כ-7 מיליון חביות ביום. במילים אחרות, חלק גדול מהנפט הסעודי כבר אינו תלוי כלל במצר הורמוז. המשמעות הגיאופוליטית של המהלך הזה רחבה בהרבה מהנתון הטכני של מספר החביות. ראשית, הוא ממחיש עד כמה תכנון אסטרטגי לטווח ארוך יכול לשנות את כללי המשחק. כבר לפני יותר מארבעים שנה הבינה ההנהגה הסעודית כי התלות במסלול ימי אחד היא חולשה מסוכנת. במקום להמר על יציבות האזור, היא השקיעה בתשתית שתהיה רלוונטית ביום שבו המשבר אכן יגיע. שנית, הצינור הזה מעניק לסעודיה יתרון ברור על פני שכנותיה במפרץ. מדינות כמו כווית, עיראק וקטר תלויות כמעט לחלוטין במעבר דרך הורמוז. אם התנועה במצר תיפגע, יצוא הנפט שלהן נפגע מיד. סעודיה, לעומת זאת, מחזיקה בנתיב יצוא נוסף אל הים האדום. נכון, גם הפתרון הזה אינו מושלם. מצר הורמוז משמש להעברת כעשרים מיליון חביות ביום, ולכן גם צינור שמסוגל להעביר שבעה מיליון חביות אינו יכול להחליף לחלוטין את המצר. הצינור הסעודי לא רק מצמצם את הסיכון הכלכלי של ריאד. הוא גם מעניק לה מרחב פעולה פוליטי רחב במשבר האיראני. בעוד מדינות אחרות חוששות מקריסה מיידית של היצוא, סעודיה יכולה להמשיך להזרים חלק גדול מהנפט שלה לשוק העולמי. כך מתברר כי פרויקט שנבנה לפני יותר מארבעה עשורים, בתקופה אחרת לחלוטין מבחינה פוליטית, הפך היום לאחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של הממלכה.

הידעתם שהתוכנית לכיבוש האי חארג הייתה בראש של טראמפ כבר בשנות ה-80? מה התוכנית של טראמפ לסיום מלחמה מול איראן? מה יהיה תמונת הניצחון? https://youtu.be/MxruuySjQ0o?si=qrb117b36CBaAEXr

ראיון ספונטני אחרי ההפצצות של האמריקאים את האי חארג. תודה רבה לך Almog Boker על המחמאות. ריגשת! youtu.be/NmAaW0c12x4?si=h71c8JNy86WWS_38

הטור החדש שלי ב-וינט על דעת הקהל למלחמה https://www.ynet.co.il/news/article/hjvkx9z5zg?utm_source=ynet.app.android&utm_medium=social&utm_campaign=general_share&utm_term=hjvkx9z5zg&utm_content=Header

הטור החדש שלי על הניצחון המהדהד 35:0 של איפא"ק ביום הפריימריז הראשון. https://www.ynet.co.il/news/article/sy7ogywtzx?utm_source=ynet.app.android&utm_medium=social&utm_campaign=general_share&utm_term=sy7ogywtzx&utm_content=Header

הראיון שלי לרדיו גלי ישראל על האוירה הציבורית בארה"ב סביב המלחמה https://on.soundcloud.com/bGQjRe0XotCK3Gjl6P

הטור פרשנות החדש שלי בוינט, על הבעיה שיש לנו עם דעת הציבור באמריקה, מאז פתיחת המערכה: https://www.ynet.co.il/news/article/hyvdoinkwg?utm_source=ynet.app.android&utm_medium=social&utm_campaign=general_share&utm_term=hyvdoinkwg&utm_content=Header

הראיון שלי על הבעיות שיש לנשיא טראמפ עם דעת הקהל לגבי המלחמה באיראן, שנערך מוקדם יותר הבוקר ב-i24 עלה כעת בפודקאסט שלי אמריקה בייבי אתם מוזמנים להאזין https://pnc.st/s/america-baby/37a69ad6

והנה ידיעה שאתם פשוט *חייבים* לדעת שמתנהלת ממש בשעות הללו שתשפיע על האנושות בצורה מאוד מאוד משמעותית.... מנכ"ל חברת הבינה המלאכותית אנתרופיק (המוצר שלה הוא קלוד), דריו אמודיי, הודיע כי החברה לא תיענה לדרישת משרד ההגנה האמריקאי לאפשר "כל שימוש חוקי" במערכת שלה, קלוד. הדרישה עלתה בפגישה שנערכה השבוע עם שר ההגנה פיט הגסת'. לפי הדיווח ב-BBC, משרד ההגנה ביקש לעדכן את נוסח החוזה כך שלא יוגבלו שימושים מסוימים בטכנולוגיה. אנתרופיק מתנגדת לשני שימושים מרכזיים: מעקב המוני בתוך ארצות הברית והפעלה של נשק אוטונומי לחלוטין. אמודיי הבהיר כי שימושים כאלה לא נכללו בחוזים הקודמים וכי החברה לא תספק מוצר שלדבריו עלול לפגוע בערכים דמוקרטיים או לסכן חיילים ואזרחים. ברקע, משרד המלחמה איים כי אם החברה לא תסכים לשינויים היא תוצא משרשרת האספקה הביטחונית. בנוסף הוזכרה האפשרות להפעיל את חוק הייצור הביטחוני, שמאפשר לממשלה לחייב חברה לספק מוצרים ושירותים לצרכים ביטחוניים. המשמעות רחבה יותר מהמקרה הספציפי. מערכות בינה מלאכותית כבר משולבות בפעילות ביטחונית ומודיעינית. הוויכוח כעת אינו אם להשתמש בבינה מלאכותית, אלא באילו תנאים, תחת איזה פיקוח, ומהם הקווים שחברה פרטית מוכנה להציב מול המדינה. https://www.bbc.com/news/articles/cvg3vlzzkqeo