❗️❗️⚠️📖🔝חיזוקים יומיים+סיפורי צדיקים🔝📖⚠️❗️❗️

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל ובכללם מרן הרב עובדיה יוסף, רימונה בת תקווה חיזוק יומי - ג' מרחשוון אל תדפדף את הבעיות של חבריך לאחר מלחמת יום הכיפורים מונה הרב עובדיה יוסף לנשיא בית הדין הגדול. המשימה הקשה והכואבת ביותר שעמדה בפניו ובפני דייני ישראל הייתה התרת כאלף עגונות, נשותיהם של חיילים שנעדרו בקרבות הקשים, ולא היה ידוע בוודאות אם נהרגו או נפלו בשבי. כל עוד אין הוכחה חותכת למותו של הבעל, האישה נחשבת עגונה ואסורה להינשא מחדש. הרב עובדיה לקח את המשימה הזו כפרויקט חיים אישי. במשך חודשים ארוכים הוא כמעט לא ישן בלילות. הוא ישב שעות על גבי שעות עם אנשי צבא, אסף עדויות, ובחן מסמכים מודיעיניים מסווגים כדי למצוא כל שביב של הוכחה הלכתית שתאפשר להתיר את הנשים הללו מכלא עגינותן. באחד הלילות, בשעה שתיים לפנות בוקר, ישב הרב בחדר עבודתו, מוקף בעשרות ספרים פתוחים. הוא עבד על תיק מורכב במיוחד של חייל שמטוסו הופל, ולא היו עדים ישירים למותו. הרב חיפש תקדים הלכתי שיאפשר להכריז עליו כחלל כדי להציל את אשתו מחיים של בדידות קשה. בני הבית, שדאגו לבריאותו של הרב, נכנסו לחדר והתחננו בפניו: "הרב, כבר מאוחר מאוד, הגוף זקוק למנוחה. הרב חייב ללכת לישון". הרב עובדיה הרים את עיניו, שהיו אדומות מרוב עייפות ובכי, והשיב: "איך אתם מבקשים ממני ללכת לישון? ברגע זה יושבת האישה הזו בביתה, דמעתה על לחיה, והיא מחכה לדעת מה יעלה בגורלה. איך אוכל לעצום את עיניי ולישון על מיטה נוחה, כשהאישה הזו נמצאת בצער כה עמוק? התורה שלי לא שווה כלום אם אני לא יכול להשתמש בה כדי להקל על סבלם של בני אדם!" הרב המשיך ללמוד ולחקור אל תוך הלילה, עד שמצא את הפתח ההלכתי המיוחל והתיר את אותה אישה, כפי שהצליח בסופו של דבר להתיר את כל אלף העגונות של אותה מלחמה... בתפילת העמידה אנו אומרים: "אלוקי אבותינו - אלוקי אברהם, יצחק ויעקב", לאמר לנו שכולנו בני אברהם יצחק ויעקב, אנחנו אחים, ויש לנו ערבות הדדית. כשיהודי רואה או שומע על צרה של אדם אחר, אסור לו "להעביר הלאה" או להישאר אדיש. הרב עובדיה לימד אותנו שאי אפשר להסתפק באמירה קרה כמו "כמה חבל, כמה מצער לשמוע", ואז להמשיך בשגרת החיים ובנוחות שלנו. התגובה היהודית האמיתית לצער של האחר היא לפתוח את הלב. להשתתף בצער באופן אמיתי, לגלות אמפתיה ולכאוב את כאבו של השני. ואם זה לא פשוט לך אז לפנות דקה מחייך, להתפלל עליו ולבקש רחמים מתוך הבנה שכולנו בעצם גוף אחד. אל תישאר אדיש ותעבור הלאה, תנסה לומר מילה טובה, תהיה עם אוזן קשבת. תשתמש בכל כוח והשפעה שיש לך כדי להקל על סבלו. כשאנחנו פועלים כך, אנחנו מיישמים את הצו העליון שמוביל את עם ישראל לאורך הדורות: "נושא בעול עם חברו"... כשאתה תעשה זאת, אתה בעצם תגרום לבורא עולם לשאת בעול שלך, מידה כנגד מידה... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!