עידית בר - אסלאם וערבית עם עידית

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות בית משפט השלום בנצרת גזר על כמאל ח'טיב, מבכירי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, תשעה חודשי עבודות שירות, לאחר שהורשע בעבירות הסתה מתקופת "שומר החומות". יש מי שחושב שהסתה היא רק מילים. אבל במזרח התיכון, מילים הן נשק.  הסתה לא מסתיימת ברגע שבו מסתיים הנאום או מתפרסם הפוסט. כמי שחוקרת במשך שנים את העולם הערבי ואת האסלאם, אני חוזרת שוב ושוב לאותה נקודה: במזרח התיכון המאבק מתחיל בתודעה. בלוחמה פסיכולוגית, המטרה היא לא רק לשכנע. המטרה היא לעצב מציאות. לגרום לאדם להרגיש שיש לו חובה דתית, לאומית או מוסרית לפעול נגד מישהו. אנחנו רואים איך מסרים של שנאה, דה לגיטימציה והאדרה של "ההתנגדות" – אלמקאומה יוצרים קרקע פורייה עבור מי שבסופו של דבר מחליט לקחת סכין, אקדח או רכב ולבצע פיגוע. זו בדיוק הסיבה שאסור לזלזל במכונת ההסתה! היא פועלת לאורך זמן באמצעות נאומים, דרשות, רשתות חברתיות ופעילות דעווה (دعوة) – פעילות שמטרתה הרשמית היא הזמנה לאסלאם, אך לעיתים משמשת גם להפצת תפיסת עולם אידאולוגית ולהשפעה על התודעה. מי שמבין לוחמה פסיכולוגית יודע שהקרב האמיתי הוא על המוח, הרבה לפני שהוא על שדה הקרב. נכון, לא כל מי שנחשף להסתה יהפוך למחבל. אבל כמעט כל מי שבוחר לבצע מעשה טרור עבר קודם תהליך של חשיפה לרעיונות, לנרטיבים ולמסרים שהכשירו בעיניו את האלימות. מילים בונות תודעה ולפעמים הן גם קובעות מי יהיה הקורבן הבא. השאלה היא מתי נתחיל סוף סוף להתייחס להסתה לא כאל "עוד דעה", אלא כאל מרכיב מרכזי במערכה על הביטחון שלנו? עידית בר הרצאות על העולם הערבי והמוסלמי

מי רצח את מלך ירדן - המלך עבדאללה הראשון? רוב האנשים כלל לא יודעים את התשובה. היום, 20 ביולי, מציינים בירדן 75 שנה לרצח המלך עבדאללה הראשון – מייסד הממלכה ההאשמית. הוא נרצח ב -20 ביולי 1951, בתוך מסגד אלאקצא, בעת שנכנס לתפילת יום השישי – צלאת אלג'מעה – صلاة الجمعة. המתנקש היה פלסטיני מירושלים בשם מוסטפא שכרי עשו - مصطفى شكري عشو, איש ארגון "הג'יהאד הקדוש". אבל ההתנקשות הזאת הייתה רק יריית הפתיחה. שנים אחר כך התפתח העימות בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין בית המלוכה ההאשמי, עד שהתפוצץ באירועי "ספטמבר השחור" בשנת 1970. ארגוני אש"ף קראו להפלת המשטר ההאשמי, וטענו שירדן היא למעשה חלק מפלסטין. ההיסטוריה מזכירה לנו אמת פשוטה: לא כל מלחמה במזרח התיכון הייתה נגד ישראל. לפעמים, הקרבות הקשים ביותר היו בין ערבים לבין עצמם. כתבתי על זה בערבית ובאנגלית (בניסוח קצת שונה כמובן) בטוויטר (X) למי שרוצה לחזק את הפוסט: https://x.com/bararit/status/2079159359649571064?s=20 עידית בר הרצאות על העולם הערבי והמוסלמי

ספורט או פוליטיקה? כדורגל בעולם הערבי הוא כמעט אף פעם לא רק כדורגל. הניצחון של ספרד 1:0 על ארגנטינה בגמר המונדיאל לא נשאר על כר הדשא. ברשתות החברתיות הערביות הוא הפך כמעט מיד לאירוע פוליטי. לצד דגלי ספרד הונפו דגלי פלסטין, וגולשים רבים בירכו את הנבחרת הספרדית על כך שעמדה לצד הפלסטינים. אפילו איראן כבר הצהירה שספרד בחרה ב"צד הנכון של ההיסטוריה". למה דווקא ספרד? כי בעיני רבים בעולם הערבי היא מזוהה כיום כאחת המדינות האירופיות הפרו פלסטיניות ביותר: היא הכירה במדינה פלסטינית, מותחת ביקורת חריפה על ישראל ומובילה קו תקיף בזירה הבינלאומית. מבחינתם, הניצחון של ספרד לא היה רק הישג ספורטיבי, אלא גם ניצחון סמלי של המחנה התומך בפלסטינים. ומה עם תיאוריות הקונספירציה? אחרי הדחתה של מצרים התעצמו הטענות על שליטה ציונית בפיפ"א ועל מזימה "לבשל" את הזכייה למסי. אבל, האם הניצחון של ספרד גרם לקריסת התיאוריות האלה? ג'קסון הינקל, הידוע בהתבטאויותיו האנטישמיות, מיהר לטעון שה"ציונים נכשלו בזיוף גביע העולם". במילים אחרות, גם כשהקונספירציה מתרסקת - תמיד תימצא קונספירציה חדשה שתסביר את המציאות. מי שרוצה להבין את המזרח התיכון, לא צריך להסתכל רק על התוצאה. לפעמים כדאי להקשיב דווקא למה שנאמר אחרי שריקת הסיום. מעניין, אם הגמר היה מסתיים בניצחון של ארגנטינה, איך לדעתכם היה נראה השיח ברשתות הערביות? עידית בר הרצאות על העולם הערבי והמוסלמי https://www.iditaravit.co.il

קריקטורה מקסימה ומשעשעת של סעד אלמהנדי (سعد المهندي) מקטר. קצת רקע: מסי ולאמין ימאל קשורים באחד הסיפורים המדהימים בכדורגל. בשנת 2007, כשמסי היה בן 20 וכוכב עולה בכדורגל, הוא הצטלם במסגרת פרויקט צדקה עם תינוק בן חמישה חודשים. התינוק הזה היה לאמין ימאל. התמונה נשכחה במשך שנים, אך הפכה לוויראלית לאחר שימאל פרץ לתודעה. מסי - כוכב נבחרת ארגנטינה ימאל - כוכב נבחרת ספרד. היום, כמעט שני עשורים לאחר מכן, הם נפגשים כיריבים בגמר המונדיאל – מפגש שמסמל את חילופי הדורות בכדורגל העולמי. בעד מי אתם? אוהבים קריקטורות? הספר שלי עם הקדשה אישית מחכה לכם כאן 👇 https://iditaravit.ravpage.co.il/book עידית בר הרצאות על העולם הערבי והמוסלמי

רשימת המדינות שבהן איכות החיים היא הגרועה ביותר. מובילה ברשימה ניגריה, אחריה סרי לנקה ובמקום השלישי בנגלדש. מאג'דה, חברתי מתימן, תוהה איפה נמצאת תימן ברשימה ועונה: כנראה במספר 0....🙁

כאן הסרטון ללא קישורים👆

כשאתם שומעים "אללה אכבר" – מה הדבר הראשון שעולה לכם בראש? ומה בכלל המשמעות האמיתית של הביטוי הזה? איך שתי מילים, שנאמרות מדי יום על ידי מוסלמים ברחבי העולם, הפכו עבור רבים בישראל ובמערב לאסוציאציה כמעט אוטומטית של טרור? סיפור קצר שמסתיים בהומור לפעמים הומור מצליח להסביר פערים תרבותיים טוב יותר מכל הרצאה... https://youtube.com/shorts/CLjgBNfybSs שבוע טוב❤️ עידית בר הרצאות על העולם הערבי והמוסלמי

עלי שעבאן - ערבי מוסלמי מישראל אומר בקול רם ובלי לחשוש דברים שחייבים לשמוע! תודה עלי היקר! מוזמנים לעקוב אחריו באינסטגרם כאן: https://www.instagram.com/ali.shaa.ban/ והכי חשוב: לפרגן לפרגן לפרגן!!!

החות'ים נכנסים לפעולה – איומים או מעשים? אם ארצות הברית תתקוף תשתיות באיראן, המשטר בטהראן מאותת שהקלף הבא שלו הוא החות'ים שיסגרו את מצר באב אלמנדב. למה זה צריך לעניין אותנו ואת הקהילה הבינלאומית? מפני שבאב אלמנדב הוא אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם. כ-12% מהסחר הימי העולמי עובר דרכו, לצד מיליוני חביות נפט מדי יום. אם המעבר הזה ייחסם, גם באופן חלקי, ספינות ייאלצו להקיף את אפריקה, זמני ההובלה יתארכו, מחירי הביטוח יזנקו, ושרשראות האספקה העולמיות ייפגעו. עכשיו תוסיפו למשוואה גם את מצר הורמוז, שדרכו עוברת כחמישית מאספקת הנפט העולמית. איום בו זמני על שני המצרים עלול לטלטל את שוק האנרגיה, להעלות את מחירי הנפט, ולהשפיע כמעט על כל כלכלה בעולם. בעולם הערבי מתייחסים לאיום הזה כחלק מאסטרטגיית "ציר ההתנגדות" של איראן: לא רק טילים, אלא שליטה בנתיבי הסחר העולמיים כאמצעי לחץ על ארצות הברית ובעלות בריתה. אבל יש כאן גם פרדוקס. סגירת באב אלמנדב תפגע לא רק במערב, אלא גם במדינות ערב עצמן. מצרים תאבד הכנסות מתעלת סואץ, סעודיה תיפגע בנתיבי יצוא הנפט שלה, והכלכלה האזורית תספוג מכה לא פשוטה. לכן גם בתקשורת הערבית יש מי שמעריכים שמדובר בעיקר בקלף הרתעה ובמנוף מיקוח, ולא בהכרח במהלך שהחות'ים שנקראים "אנצאר אללה" (انصار الله – תומכי אללה) ממהרים לממש. השאלה הגדולה היא האם החות'ים באמת מתכוונים ללכת עד הסוף, או שהאיום עצמו כבר משיג את מטרתו – להעלות את מפלס הלחץ, לייקר את הביטוח הימי ולהזכיר לעולם שאיראן עדיין מחזיקה בקלפים חזקים שיכולים לערער את הכלכלה העולמית. עידית בר הרצאות על העולם הערבי והמוסלמי

כאן הסרטון ללא קישורים למי שרוצה להוריד ולהעביר הלאה

הנעה לפעולה: מי שיש לו חשבון טוויטר (X) אשמח לבוסט לסרטון שהגיע כבר ל- 16,000 צפיות זה לא מספיק... תגובות (אפשר גם באנגלית/עברית) בד"כ נותנות דחיפה לתוכן. כאן: https://x.com/bararit/status/2077275277508399200?s=20

אחד המשפטים הכי נפוצים בשיח נגד ישראל הוא: "אנחנו רק נגד הציונות, ואנחנו לא שונאים יהודים." מה באמת מסתתר מאחורי המשפט הזה והאם הוא עומד במבחן המציאות?   זה עוד סרטון בסדרה: האמת בדקה الحقيقة في دقيقة אלחקיקה פי דקיקה בסרטון הזה אני מקלפת את הסיסמאות ובודקת מה באמת עומד מאחוריהן. האם מדובר רק בהתנגדות לציונות, או שלפעמים רק מחליפים את השם – בעוד שהרעיון עצמו נשאר אותו רעיון? כאן👇 https://www.youtube.com/shorts/YUHEqHHMm_g   עידית בר הרצאות על העולם הערבי והמוסלמי

דברים מוזרים מתרחשים במפרץ סוכנות הידיעות האיראנית מוסרת ששר החוץ האיראני עבאס עראקג'י ביקר היום בדוחה כדי לנחם את אמיר קטר על מות אביו השיח' חמד בן ח'ליפה. אך, רק לפני מספר ימים איראן הפציצה מטרות קטריות... רק אומרת... עידית בר הרצאות על העולם הערבי והמוסלמי

חשבון פתוח! האיראנים לא מפסיקים לדבר על נקמה: כל שהיד הוא תיק נקמה." כל אדם מבני האומה שנופל כשהיד בידי האויב, מהווה בפני עצמו נושא נפרד בתיק הנקמה. על החתום: מנהיג המהפכה האסלאמית. ממליצה בהקשר של נקמה לקרוא את המאמר המרתק של מור שפירא המבריקה במעריב שכותרתו: נקמת דם ודיפלומטיה של השהייה: האסטרטגיה הדו-ראשית של איראן. על עקרון ה"קִצַאץ" (قِصَاص - Qisas) של נקמת הדם ואיך האיראנים רואים את המו"מ עם ארה"ב👇 https://www.maariv.co.il/news/opinions/article-1344597 עידית https://linktr.ee/idit.aravit

הייתי חייבת לשאול את קית מה החזיק אותו ברגעים הקשים בעזה כשהיה חטוף וזה מה שהוא אמר

אתמול, במהלך סיור של משפיעני רשת בצפון, פגשתי את אביבה וקית' סיגל. שמעתי מהם את סיפור החטיפה המזעזע מכפר עזה. שמעתי על היחס המשפיל, הסדיסטי, ועל ההתעללויות הקשות שעברו בשבי. פשוט בלתי נתפס. אסור לנו לשכוח את מה שקרה ב־7 באוקטובר. וחובתנו לעשות הכול כדי לוודא שזה לעולם לא יקרה שוב.