אלי ציפורי

‏יצחק עמית הורג את הדמוקרטיה בצעדים קטנים ‏****************** ‏לתמיכה בפעילותי: ‏⁦ elizipori.co.il/donations/⁩ ‏"זה לא יעשה לו טוב", המליץ יצחק עמית לראש השב"כ דוד זיני לסגת מזכאותו על פי דין לקבל את הרשימה המלאה של העותרים נגדו. ‏הרכב השופטים אמנם החליט בסופו של דבר שהעותרים ימסרו לזיני את שמותיהם אבל האמירה של עמית מעוררת תהיות. ‏"לא יעשה לו טוב", זו קביעה משפטית? עובדתית? ראייתית או שמא תחושה חסרת כל תוקף עובדתית או אף סוג של איום על ראש השב"כ – כך היא עלולה להצטייר בפני הקורא הסביר? ‏בהזדמנות אחרת לעג עמית לציבור החרדי ואמר שהם מחזיקים או מסתירים נוסף על הטלפון הכשר גם טלפון חכם. ניחא, הלעג ויהירות שהורגלנו אצל עמית. אבל האם הקביעה הנחרצת זו התבססה על עובדות, מחקרים, נתונים כלשהם? ממש לא! ‏היא שוב התבססה, כמו במקרה של זיני, על תחושות, תחושות שהן כמובן סובייקטיביות הנובעות מתפיסת העולם של עמית. ‏שופטים, במיוחד מי שעומד בראש המערכת, אמורים לנתק את התחושות שלהם ואת תפיסת עולמם מפסיקותיהם ומהגיגיהם. הם אמורים להגן על החוק ולא להתנהל כמו אחרון הטוקבקיסטים – כולל הפרחת תחושות וקונספירציות לאוויר העולם – ללא עוגנים מחקריים ועובדתיים. ‏בעשור האחרון, מאז שאני מסקר את תיקי נתניהו, קראתי עשרות אם לא מאות פסקי הדין. התחושה שלי קשה: חלקים נרחבים בפסקי הדין הם מלל טרחני, מייגע ומיותר. שילוב של תחושות, הטפות, הגיגים וניסיון לחנך מחדש. אלו לא פסקי דין, ‏בהרבה מקרים מדובר במאמרי דעות המנותקים מהחוק ומרוחו. ‏ולכן, חייבים להגיד את הברור מאליו: כל אזרח וגם דוד זיני זכאים להליך משפטי הוגן ושקוף. והבסיס בכל הליך משפטי הוגן ושקוף זה לדעת מי עותר נגדך. אני בטוח שעמית מכיר ומבין זאת, אז למה הוא מנופף בתחושה ש"זה לא יעשה טוב לזיני"? למה הוא בכלל הסכים לדון בעתירה ששמות העותרים בה חסויים כשהתקנות בנושא ברורות? ‏האם הוא היה קשוב לקולות של העותרים שזיני רוצה לנקום בהם לכאורה? האם הקולות הללו מגובים בראיות? שום ראיה, רק תחושה ועוד תחושה. ‏לא בחוק ולא בהגנה על זכויות עסקינן, התחושות והפוליטיקה שולטים בכיפה. ‏פרופ' יובל אלבשן הזכיר לעמית את אמירתו שהדמוקרטיה מתה בצעדים קטנים וכתב כך: "הדמוקרטיה מתה בצעדים קטנים לא רק כשהשלטון פוגע בזכויות, אלא גם כשמי שאמורים להגן עליהן בוחרים שלא לעשות כן, למשל, כשזהות העותר נותרת סודית, זכות הופכת להמלצה, וקיום פסק הדיון נעשה עניין של בחירה. אם בשב"כ שכחו זאת, אסור לנשיא בית המשפט העליון שלא להכיר להם". ‏דברים כדורבנות. עמית הורג את הדמוקרטיה בצעדים קטנים. וזה כולל גם את ההחלטה להקפיא את חוק מח"ש בהיקף קולמוס, ברוב מצומק של שני שופטים כנגד אחד ובלי הנמקות.