Washington Express🇺🇸

סגנית שגריר ארה"ב בישראל, באירוע לרגל חודש הגאווה: אנחנו מגנים בתוקף כל התקפה על הקהילה הגאה בישראל ואת העלייה באלימות נגדה.

https://www.makorrishon.co.il/opinion/765600/ טור שפרסמתי במקור ראשון, לקראת נאום נתניהו בקונגרס

נתון לא טוב לביידן מבחינת התחושות של מצביעים ביחס לכיוון של אמריקה

שר הביטחון יואב גלנט יבקר בוושינגטון בשבועות הקרובים, בהזמנת שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין. הוא צפוי להגיע לוושינגטון לפני ביקור ראש הממשלה נתניהו, שינאם בקונגרס ב-24 ביולי.

הממשל מטיל סנקציות על "צו 9" באשמת חבלה אלימה (כך לפי הצו) בהעברת סיוע הומניטארי חיוני לרצ"ע. הטקסט מבהיר: ארה"ב מצפה מישראל לעמוד בהתחייבויות שלה בכל הנוגע לסיוע הומניטארי. "נמשיך לפעול נגד מי שמחבל בהעברת סיוע, ואנו מצפים מישראל לעשות אותו הדבר". https://www.state.gov/sanctioning-israeli-group-for-disrupting-and-destroying-humanitarian-aid-to-civilians/

הפסקה קלה מהמלחמה בעזה וממערכת הבחירות - בפסגת ה-G7 שנערכה השבוע באיטליה, הנשיאים ביידן וזלנסקי חתמו על הסכם הגנה לעשר השנים הקרובות. בין סעיפיו: * הצדדים מאשרים כי "עתידה של אוקראינה הוא בנאט"ו", שזו כאמור הייתה הסיבה (התירוץ) הראשונית למלחמה * העמקת שיתופי הפעולה באימונים, בהכשרות, במודיעין, בלוגיסטיקה ובהצטיידות * עיגון חוקי של מנגנוני שיתוף הפעולה ותיאום המדיניות - ההסכם קובע כי תוך 24 שעות מרגע פתיחת מלחמה מנהיגי המדינות מחויבים להתייעץ על גיבוש המענה * אוקראינה תאמץ את הסטנדרטיזציה של נאט"ו בכל הקשור בניהול מערכי פו"ש, כוח אדם ותכנון אסטרטגי * פיתוח הבסיס התעשייתי הצבאי של אוקראינה, על מנת שתהיה פחות תלויה באספקת אמל"ח מערבי. זו נקודה מעניינת כי מחד היא מחלישה את המנוף האמריקאי על קייב, ומאידך היא מקטינה את המחויבות העתידית לסייע לה (מחויבות שעולה כסף והון פוליטי לא מעטים) * כחלק מהאינטגרציה של אוקראינה באירופה, הראשונה תעביר סדרת רפורמות במערכות השיטור, אכיפת החוק והמשפט שלה, כולל חיזוק עצמאות הרשות השופטת. כל אלו במטרה לצמצם שחיתות ולהגביר סטנדרטים של שקיפות במקביל, מדינות ה-G7 השתמשו בכ-50 מיליארד דולר מנכסים רוסיים שהקפיאו על מנת להשקיעם בשיקום אוקראינה. בנאומו לצד הנשיא זלנסקי, ביידן הבהיר שההסכם לא מחייב את ארה"ב לשלוח את חייליה להגן על אוקראינה, וכי "שלום באוקראינה יושג רק ע"י יכולתה של אוקראינה להגן על עצמה". מזכיר בעלת ברית אחרת של ארה"ב...

https://www.davar1.co.il/518315/ הניתוח שלי על המודל של 538, כולל הצגה מדויקת יותר של ההערכות לגבי המדינות

538 שחררו את המודל הסטטיסטי שלהם לקראת בחירות 2024. מחר אפרסם עליו שרשור מסודר עם תובנות שאפשר להסיק (במגבלות הפורמט כמובן), אבל בינתיים משמח לראות שגם הם חושבים כמוני שויסקונסין תהיה מדינת השחמט.

12 ביוני, 2014. לפני עשר שנים בדיוק ישבתי עם אבא שלי בבר בראשון לציון, ראינו את משחק הפתיחה של המונדיאל (ברזיל-קרואטיה, 3-1 כולל דאבל של ניימאר). זה היה המשחק היחיד של המונדיאל שיצא לי לראות, כי באותו הלילה נחטפו שלושת הנערים גיל-עד שער, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח ז"ל, שלימים הוביל למבצע "שובו אחים" ואחריו מבצע "צוק איתן", עד השנה המערכה הצבאית המשמעותית ביותר ברצועת עזה מאז ההתנתקות. אני הייתי באמצע השירות הסדיר שלי במודיעין, ואת החודשיים-וחצי שבין החטיפה לסיום הלחימה העברתי בסבב ארוך של משמרות ובין לבין הרבה מאוד עבודות "אוף ליין" על המבצעים ומשמעויותיהם בזירה האסטרטגית של ישראל. עשר שנים אחרי, הנה חמש תובנות שצברתי במלחמה (בגבולות מה שמותר לספר): 1. המערכת הבינלאומית לא תוציא לנו את הערמונים מהאש גם בהינתן הרצון הטוב של שותפינו בעולם, ככל שישנו כזה, יש גבול לכמה הם יתערבו לטובתנו. לפרנקל ז"ל הייתה אזרחות אמריקאית; הדר גולדין היה אזרח בריטי. המערכת הבינלאומית יכולה לתת לישראל בעיקר שעון חול מדיני (וזה המון, וראו הסעיף הבא) וכמובן סיוע באמצעי לחימה ובמודיעין, אבל היא לא תכריע את המערכה עבורנו והיכולת שלה ללחוץ על האויבים שלנו, בעיקר החמאס, מוגבלת. 2. שעון החול יכול לזוז לשני הכיוונים המטאפורה הקבועה בכל הנוגע ללגיטימציה בינלאומית להפעלת כוח מתייחסת ל-"שעון החול", וההיגיון אומר שככל שהלחימה נמשכת וההרוגים האזרחים בצד השני נערמים, "שעון החול אוזל". זה ככלל נכון, אבל יש תהליכים שניתן לעשות כדי לעכב את זרימת החול או אף לקנות עוד ממנו: הפסקות האש ההומניטריות שישראל ביצעה ב-15 וב-17 ביולי, עוד לפני התמרון, קנו לישראל זמן בקהילה הבינלאומית: הנשיא-דאז אובמה והקנצלרית-דאז מרקל אמרו שלמרות התנגדותם לתמרון קרקעי, "לישראל הזכות להגן על עצמה כפי שהיא מוצאת לנכון" וסיפקו את המעטפת המדינית שישראל הייתה צריכה לעוד יותר מחודש של לחימה. 3. קשב בינלאומי הוא חרב פיפיות לא סתם פתחתי עם המונדיאל בברזיל - המשחקים שאבו כמויות אדירות של קשב בינלאומי, בעיקר באירופה ובאמריקה הלטינית אבל לא רק. אחד המפקדים שלי דאז, שביקר בברזיל לכבוד המשחקים, סיפר כמה הדיסוננס אדיר בין השיח בישראל (שעסק בחטופים, שכן המלחמה החלה לקראת סוף המונדיאל) לבין הסיקור הבינלאומי. להסטת קשב מסוג זה יכולות להיות משמעויות חיוביות (אם היא עוזרת להסיט פוקוס מפעולות בעייתיות שישראל מבצעת) או שליליות (אם ישראל היא זו שמחפשת להשיג גיבוי בינלאומי, כמו במקרה של "שובו אחים"). לתשומת לבנו לקראת אולימפיאדת פריס המתקרבת. 4. רוב מוסדות האו"ם מוטים לרעתנו במהלך המלחמה, הודיעה מועצת זכויות האדם של האו"ם על הקמת ועדת חקירה לפשעי מלחמה שבוצעו מה-13 ביוני ביו"ש ובעזה. הבחירה בתאריך אינה מקרית: שלושת הנערים נחטפו ב-12 ביוני (כך שפשע המלחמה הזה לא חסה תחת המנדט שלה), אבל התגובה הישראלית בדמות מבצע "שובו אחים" - כן. האירוע הזה לימד אותי שאין מה לצפות ליחס הגון ממוסדות האו"ם, וככל שעבר הזמן (כולל במינוי של פרופ' ויליאם שייבאס, שביקש - עוד לפני הקמת הוועדה - להעמיד לדין על פשעי מלחמה את ראה"ם נתניהו והנשיא-דאז פרס, ושהיה יועץ בתשלום של הרשות הפלסטינית) זה רק התעצם. המועצה לזכויות האדם, בפרט, היא אחד הגופים הבעייתיים ביותר בנושא, שכן במנדט שלה יש התייחסות ספציפית למדינה אחת בלבד ולהפרות זכויות האדם שהיא מבצעת. המצב הזה הוא כל כך אבסורדי שאפילו עורך דין מ-Human Rights Watch שדיברתי איתו על זה הודה בפני שזה עיוות מוסרי. 5. קשה לצאת משיווי משקל "צוק איתן" הסתיים לאחר 51 יום, עם מעל שבעים הרוגים בישראל ומעל 2,000 הרוגים פלסטינים, ואני הייתי בטוח שזה ישנה לחלוטין את הדינמיקה באזור. "לא יכול להיות," אמרתי לעצמי, "שאנחנו פשוט חוזרים לשגרה כאילו כלום לא קרה". אלא שזה בדיוק מה שקרה: המערכת הישראלית, הרשות הפלסטינית, החמאס, השכנים שלנו במזרח התיכון והקהילה הבינלאומית חזרו לעסקים כרגיל במהירות שיא. יוצא הדופן היחיד היה אבו-מאזן, שהחליט אחרי ארבעה חודשים - ובניגוד מפורש להבטחות שלו לארה"ב - להצטרף לבית הדין הפלילי בהאג, החלטה שאת מחיריה אנחנו משלמים היום. בכימיה מלמדים שכדי להוציא מערכת ממצב של שיווי משקל דרושה התערבות חיצונית משמעותית - ומסתבר שנכון ל-2014, למעלה מ-2,000 הרוגים פלסטינים והמבצע הארוך ביותר בתולדות ישראל (נכון לאותה נקודה) לא היו מספיק משמעותיים.