YuvalBloomberg

‏הגלישה של החשופית מתן כהנא במדרון, היא אירוע טרגי שמדגים את הפריכות האידיאולוגית של קבוצת העבדים בציונות הדתית, שהצורך הנואש שלהם בהשתייכות הסוציולוגית לשמאל, חזק יותר מכל דבר אחר. ‏אין ספק שהוא פועל כיום בניגוד מוחלט לדברים שהוא יצא נגדם לפני זמן קצר. מה השתנה? מהיכן הוא מצא לעצמו את ההיתר להפר את מה שהיה עבורו עיקר אידיאולוגי? ‏הטישטוש האידיאולוגי התחיל תוך כדי המעברים הבלתי פוסקים ממסגרת פוליטית אחת לשניה, עד ששכח מה הוא בכלל רוצה. התחיל ב 2019 ב״ימין החדש״, עבר ל״ימינה״, משם ל״מחנה הממלכתי״, לאחר הפיצול נשאר עם גנץ במסגרת ששמה שונה ל״כחול לבן״, ואז עבר ל״ישר״. את כל זה תוך 6-7 שנים בלבד. מה נשאר אחרי מסע תזזיתי כל כך בין מפלגות מלבד האופורטוניזם הפוליטי? מסתבר שכלום.

‏ביקשתם? קיבלתם! ‏צה״ל - עם מטכ״ל שצריך לחמר בו באופן קבוע מאז השביעי באוקטובר כדי להניע אותו לפעולה ולא לתת לו לשקוע שוב לקונספציה המערסלת ולאימפוטנציה המחממת שהוא כל כך אוהב - ממתין בשקיקה לאבי אבות הקונספציה, אייזנקוט, כדי להחזיר את מדינת ישראל לשישי באוקטובר. ‏הכל היה צפוי והכל נאמר לפני הבחירות. ‏את אוסלו העבירו בתוך שנתיים. את ההתנתקות בתוך שנה. את הבריחה מלבנון בתוך חודשים ספורים. לשינויי המציאות שהשמאל מבצע, נדרש זמן קצר, כי אין שם עבודת בניה, אלא רק בריחה ונסיגה והשלכת אחריות. אבל הנזקים שנגרמים ממשיכים להשפיע על חיינו עוד עשרות שנים לאחר מכן. ‏אייזנקוט יחזיר את מדינת ישראל לערב השישי באוקטובר, את כוח רדואן אל מול יישובי הצפון, ואת החמאס מול יישובי העוטף, כאשר כל הציר פועל כדי לשקם את עצמו ולהתחיל מחדש את הספירה לאחור, הפעם לאחר הפקת לקחים מהפעם הקודמת. ‏זו לא היתה תעמולת בחירות, כשהדברים נכתבו לפני מספר שבועות אלא תיאור מדוייק של מה שממתין לנו על בסיס ההצהרות של איינזקוט, המפה הפוליטית והשאיפות של הערבים, מחוץ לישראל ובתוך ישראל.

‏שלא נשכח לרגע את ארגון הצדקה שממתין בנשימה עצורה לממשלת ״ברית המשרתים״ ו״ביחד נתקן״. ‏בקרוב מאוד הם יוכלו לחזור לתכנן פעולות צדקה נוספות בחסותה של ממשלה שתוחזק על ידי בני בריתם בכנסת ישראל, ללא חשש מהפרעות כאלה ואחרות. הם יהיו חלק אינטגרלי מממשלת אייזנקוט, ליברמן, בנט וגולן באמצעות 19 נציגיהם הנאמנים.

‏לאחר קבלת המנדט, הופיע אייזנקוט ‏ונראה כמי שנמעך לגמרי תחת הלחץ: הזיעה, היובש בפה, המראה החנוט, המבט המבועת שננעל על הטלפרומפטר, ההקראה המונוטונית של הטקסט שהוכתב לו, שגיאות קריאה ‏ושתיית מים מבוהלת. ‏אתמול הוא התראיין ללא טלפרומפטר והטקסטים המטופשים של מנליס, ושוב נשמע עילג, מבולבל וכבד מחשבה. המשפטים היחידים שהוא מצליח לנסח בצורה חלקה, הם בדרך כלל משפטים בנאליים, קצרים, עם אוצר מילים מוגבל ומחשבה דלה מאוד שנמצאת בבסיסם, לא כאלה שמפעילים תנועת נוירונים ערה במוח. ‏חריגה ספונטנית פעוטה מהיריעה הקצרה שהידע הדל שלו מצליח לכסות, והוא כבר נתקע עם מחסור בפיסת מידע שזמינה לנערים בחטיבת ביניים, ״הרשות השופטת״, ובמקומה, נתן לקהל מבט אומלל וחיוך מטופש, משווע לחבל הצלה. וזה בעברית. תדמיינו את המבט החלול כשזה יגיע לסביבה עוינת יותר, מתוחכמת יותר, ערמומית יותר, שתתנהל באנגלית. ‏לא מדובר בסימפטומים של חוסר ניסיון שיעלמו ככל שישתפשף ויצבור יותר ניסיון, אלא באינדיקציה לבעיה יסודית: היעדר תחושת חוסר הביטחון והשליטה של אדם שעומד על קרקע לא יציבה ומתקשה להחזיק את עצמו לפני נפילה לתהום. הריקנות האינטלקטואלית של איינזקוט לא ניתנת לגישור באמצעות טלפרומפטר ומבטים של אוויל. ‏ההשכלה והידע עבור מנהיג הם לא קישוט או מותרות, הם בסיס ועוגן כדי לעמוד על קרקע יציבה, ולהיות מסוגל להפעיל חשיבה עצמאית, יכולת ביקורת, יצירתיות, יוזמה. אבל כאן מדובר באדם דל כישורים, דל שפה, דל השכלה, שאיננו מסוגל לפתח חשיבה מהסוג הזה, איננו מסוגל לנסח רעיון בכתב, מאחר ואין לו את היסודות שעליהם ניתן לבנות אותה. ‏ומכאן שהתלות שלו בסביבתו הקרובה היא כרונית. לא כסיוע תומך ומשלים אלא כמוח חיצוני שיחשוב במקומו ויגבש עבורו תפיסת עולם, תגובות, טקסטים, והנחיות מה לומר, למי לומר, מתי לומר, מה להחליט. אייזנקוט יצטרך לאכול באופן יומיומי מכף ידה של סביבתו הקרובה והיא תהיה זו שתכוון ותנהל אותו. ‏אם יש כאלה שרואים אירוניה בעובדה שזה המועמד הטוב ביותר שהמחנה שכל כך מלא בעצמו ונפוח מחשיבות עצמית, הצליח למצוא, בעיני זה לא אירוניה, אלא סוג המנהיגות היחידה שהמחנה העלוב הזה מסוגל להוציא מתוכו, ואייזנקוט הוא לא תקלה אלא תוצר טבעי של קבוצה שמונהגת על ידי יצרים ושנאות, ולא על בסיס חשיבה רציונלית ושיקולים ענייניים.

‏הנאום ה״מפלג״ של נתניהו. ‏לפני שנתיים בערך, במהלך שיחה פוליטית עם חברה, הגענו לנקודה שהיא העוגן המנטלי של כל שונאי נתניהו, הציר של תפיסת עולמם: ״נתניהו מפלג״. עניתי לה, בטוח תצליחי לחשוב על דוגמא כלשהי, תוכלי לתת לי מקרה שבו נתניהו ״פילג״, אחרי מאמץ חשיבתי קצר שלא העלה דבר בחכתו, בעוד אני ממתין בשתיקה ורק מסתכל עליה, חזרה למושכל הראשון של הרל״בת: הוא אמר שהשמאל שכחו מה זה להיות יהודים. ‏עניתי לה שמדובר בכמה מילים שיצאו מהקשרן מתוך משפט שלם שלא בו היה דבר מפלג, אבל בטוח שאם הוא כזה מפלג, מן הסתם יש דוגמא עדכנית יותר מאשר אמירה מלפני 30 שנה. לא הצליחה למצוא כזו, אבל עדיין נותרה דבקה בעיקר האמונה של השמאל, שנתניהו מפלג. ‏האם הערבים טענו שהנאום של נתניהו שעסק בהם היה מפלג? הציטוטים (המעטים מאוד יש לומר) שנתניהו הביא, היו מבט ישיר ומפוכח על המציאות שאנחנו מתמודדים איתה. עבור הח״כים הערבים הציטוטים האלה הם כמו מדליות על החזה שלהם. ‏הביטוי ״מפלג״, כמו כל המילים האחרות שהשמאל עושה בהן שימוש (״דמוקרטיה״, ״חופש ביטוי״, ״משתמטים״, ״שיוויון״, ״מדינת חוק״) אין בו שום תוכן מהותי, מלבד תפקידו הפוליטי האינסטרומנטלי לבצע דה-לגיטימציה ואד-הומינם -במקרה הזה - בנתניהו, כחלק מדרך חיים של התמודדות עם המציאות. ‏כך עשו גם באוסלו וכך עשו בהתנתקות וכך עשו גם בנושא החטופים. מי שמציב מולם את המציאות, ההתמודדות איתו לא נעשית דרך ויכוח אינטליגנטי אלא קודם כל דרך השמדת הערך שלו. מי שהתנגד לעיסקאות החטופים שהיו כניעה לחמאס וחזרה לשישי באוקטובר, הוא לא היה אדם לגיטימי עם דעות שונות, אלא ״מר הפקרה״, ״קיצוני״, ״רוצח״. ‏אם הדובר נשלל, אין ערך לטיעונים שלו ואין צורך להתמודד איתם. וכך ניתן להכריע את הויכוח הפוליטי. כשאייזנקוט טוען שהנאום היה מפלג, המשמעות היא שהוא בוחר באופן מודע, לסגור מדפים על תפיסת המציאות שלו ולהשאיר את מה שסותר אותה בחוץ. התפיסה הזו אצל אדם שעלול להפוך להיות ראש ממשלה בתוך זמן קצר, תביא בוודאות את האסון הבלתי נמנע כפי שהתרחש אחרי אוסלו וכפי שהתרחש אחרי ההתנתקות, כי המציאות לא באמת ממתינה בחוץ עד שיכירו בה.

‏לאחים בימין שסבלו היום ביום חגם של תומכי הטרור והשביעי באוקטובר בכנסת ישראל. ‏בשנת 1921 שהה בן גוריון באנגליה לצורך שליחותו במסגרת תפקידו באחדות העבודה במטרה ליצור קשרים עם מפלגת הלייבור הבריטית וכן לגייס כספים לטובת ההתיישבות היהודית ופעילות פוליטית. במשך חודשים בהם קיבל קריאות מצוקה מחבריו בארץ שנואשו לכסף, הוא כיתת את רגליו ובקושי הצליח לגרד תרומות מועטות. ‏ואז, במאי 1921 התרחשו פרעות תרפ״א במהלכן נרצחו 47 יהודים (בהם הסופר יוסף חיים ברנר) ו-146 נפצעו. מייד לאחר מכן נפתח זרם התרומות והיהודים בחו״ל התגייסו לעזרה קריטית שהזרימה חמצן להתיישבות היהודית הצעירה. ‏על זה כתב מחבר הביוגרפיה של בן גוריון, שבתאי טבת: ״דומה שזו הפעם הראשונה נוכח בן גוריון בכלל הברזל, ששואת ישראל היא המנוף לתקומתו.״ ראינו את זה אחרי השביעי באוקטובר וראינו את זה אחרי השואה וראינו את זה לאורך כל ההיסטוריה שלנו, היהודים צריכים את הנפילה הזו שממנה הם ממנפים את עצמם למעלה. ‏מהצד השני, האויבים שלנו תמיד חגגו את ה״נצחונות״ שלהם מוקדם מידי. הנפילה הבאה, באיזו עוצמה שלא תהיה, תשמש כמנוף לשלב הבא בתקומה של העם היהודי בארץ ישראל.

‏החשבון הפשוט של תוצאות הבחירות לא השתנה: ‏אפשרות 1: קואליציה של 61 ח״כים שכוללים 48 ח״כים של השמאל פלוס ש״ס ויהדות התורה. ‏אפשרות 2: קואליציה של 60 ח״כים שתורכב מ 41 ח״כים של השמאל, לא כולל ליברמן (7), פלוס 19 תומכי הטרור, החמאס והשביעי באוקטובר. ‏אפשרות 3: ממשלת משותפת שהבסיס שלה הוא הליכוד וישר, פלוס מפלגות שותפות. ‏אפשרות 4: ליברמן ממשיך עם השקרים לציבור ואז יש קואליציית מיעוט שמתבססת על 48 ח״כים שמוחזקים בגרונם על ידי תומכי השביעי באוקטובר. ‏מלבד אפשרות 3, כל שאר האפשרויות יציבות כמו תקרת פלקל.

‏ההמתנה מורטת העצבים של השמאל לגינוי החמאס כ״ארגון טרור״ על ידי איש האחים המוסלמים, שבהגדרה התנועה שלו היא תנועה אחות של החמאס, שקולה לבקשה מניאו-נאצי, שיגנה את הנאצים. היא גם מזכירה את התחינות המשפילות ומעוררות הרחמים של רבין מערפאת שיגנה את הטרור אחרי פיגועים. ‏ואם הוא ״יגנה״, אז מה? ‏גם ערפאת ״גינה״ את הטרור בשיחות טלפון עם רבין או ששלח את היועץ הנאמן שלו טיבי שיגנה, ‏ואז כמו שסיפר מוחמד דחלאן: ״חייתי עם היו"ר ערפאת במשך שנים... ערפאת היה מגנה פעולות [טרור] ביום, ובלילה היה עושה דברים מכובדים. אני לא רוצה להרחיב על כך…״ ‏אותו דבר בדיוק עם ההמתנה ל״גינוי״ של החמאס על ידי רע״ם. ‏השמאל לא רק נהנה לבלוע את השקרים האלה, הוא ממש דורש בתוקף שיאכילו אותו בהם, כי בלי השקרים האלה, השקרים שהשמאל מספר לעצמו מתנדפים באוויר.

‏מורה נבוכים: ‏אין אף איש שמאל, מקטן ועד גדול, מזוטר ועד בכיר, שהידהד או עסק בדרך כלשהי בחשיפה הדרמטית של עמית סגל אתמול בערוץ 12. ‏הקלטות של ניצב בועז בלט, ראש אגף חקירות ומודיעין, שלא נחשד באהדה יתרה לממשלה הנוכחית, כלומר, לא מדובר באמירות שיכולות להיחשב כפוזיציה. ‏בהקלטות שמעידות ממקור ראשון - ומאחת האינסטנציות הכי בכירות במערכת - אנחנו מקבלים אישוש למה שידוע כבר שנים: הפרקליטות של מדינת ישראל, הגוף שהיה אמור להיות מקדש החוק והצדק היא ארגון פשע שעובד לפי סטנדרטים של חיסולי חשבונות והתנקשויות פוליטיות, לא באמצעות אקדח אבל באמצעים יעילים לא פחות. ‏עכשיו השאלה הרטורית המתבקשת היא למה אין אף אדם בשמאל שמוטרד מזה? ‏והתשובה היא פשוטה: כמו ה״דמוקרטיה״, כמו ה״חטופים״, כמו ה״השתמטות״, כמו ה״שחיתות״, לשמאל אין שום ענין בנושא ערכי לשם התוכן הערכי שבו, אלא לשם השימוש האינסטרומנטלי שניתן לעשות בו כדי לשרת את ‏השגת הכוח הפוליטי שהוא תכלית הכל. ‏הנושאים ה״ערכיים״ של השמאל הם הנשא שעליו מסונתז הרעל, הארס, שמוחדר לתוך גוף החברה במטרה לפורר אותה מבפנים, להחליש אותה, להתיש אותה, עד שתהיה מוכנה להשתלטות ובניה מחדש. המוסר בתפיסה השמאלנית הוא מה שמשרת את השגת הכוח הפוליטי ושימורו. מעשה אנטי-מוסרי הוא מעשה שפוגע בהשגת הכוח הפוליטי או בשימורו. ‏זה אותו עיקרון שלפיו פועל מלנשון בצרפת, ולפיו פועלים כיום הקצוות הרדיקלים של המפלגה הדמוקרטית בארה״ב (אם כי עדיין בהיקפים מצומצמים ביחס למתרחש באירופה), ולפיו פעלה ברית המועצות, סין הקומוניסטית וכל שאר שכיות החמדה של השמאל. ‏בתפיסה הזו מה שבעינינו נתפס כארגון פשע, נתפס בעיניהם ככלי חשוב במשולש השליטה שמורכב מהפרקליטות, הייעוץ המשפטי ובית המשפט העליון. כל אחד מהם, בהיותו איבר חשוב במערך השגת הכוח הפוליטי ושימורו, הוא גוף מוסרי וחשוב בהצלת ה״דמוקרטיה״, כלומר הצלה ושימור הכוח הפוליטי של השמאל.

‏איינזקוט רוצה להקים ״ממשלת חירום לאומית״. ‏שאלה אחת: לאומית - של איזה לאום? ‏לגבי הלאום היהודי, מי שמייצג כיום את רוב הלאום היהודי הוא נתניהו. ‏לגבי הלאום ״הישראלי״ המומצא, הוא מייצג את יאיר גולן ועוד קבוצת מיעוט, שגם לה לא ממש ברור מי הם ומה זה הלאום ״הישראלי״. ‏נותרנו עם הלאום הערבי-פלסטיני בעל הזכאות לתעודות זהות כחולות. הלאום הזה מיוצג על ידי 19 תומכי טרור וחמאס, שרואים בחמאס ארגון צדקה, פלג לאומי חשוב, ותומכים בסתר או בגלוי, באופן ישיר או עקיף, בזוועות השבעה באוקטובר. ‏רק עבורם אתה ממשלת חירום ״לאומית״ - לאומית פלסטינית. ממשלה שתוחזק בגרונה על ידם ולא תוכל להתמודד עם אף איום בטחוני באיראן, בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון ובסוריה. ‏ממשלת חירום לאומית-פלסטינית שתעזור לחמאס להיחלץ מהמלכודת אליה הוכנס על ידי הממשלה הנוכחית בשמורה הקטנה שלו בעזה. ‏ממשלת חירום לאומית-פלסטינית שתוכל להוריד את הלחץ מעל איראן ולאפשר לה לצעוד בביטחון שוב לעבר הפצצה הגרעינית, ויסודו מחדש של ציר הרשע השיעי, כשאתה תפוס בגרונך, משותק וחסר יכולת לפעול. ‏ממשלת חירום לאומית-פלסטינית שתוכל לקדם את חזון האחים המוסלמים והמפלגות הערביות להשתלטות על הנגב והגליל, והחזרת מדינת ישראל לגבולות החלוקה של 1947. ‏ממשלת חירום לאומית-פלסטינית שתאזרח מאות אלפי ערבים (כפי שכבר קרה לאחר הסכמי אוסלו) ותעזור להם דמוגרפית להקריס את הצפון, את הדרום, את המשולש ואת הערים המעורבות. ‏זו ממשלת החירום הלאומית היחידה שאתה יכול להקים.

‏אם לסכם בקצרה: ‏שני האירועים החברתיים הגדולים ביותר שהעסיקו את מדינת ישראל מאז 2019, משפט נתניהו וגיוס חרדים, התישו את כוחותיה, הובילו לשסע חברתי עמוק, הגבירו את הפילוג הפנימי, יצרו פוליטיקה של שינאה וחרמות, לוו בהסתה קשה - שניהם היו פייק והונאה מבית מדרשו של השמאל, מגובים, מתודלקים ומובלים על ידי שני מוקדי הכוח העיקריים שלו: המערכת המשפטית והתקשורת.

‏לפי הדיווח ב-13, ליברמן היה במגעים עם אנשים ביהדות התורה במטרה להוביל מהלך פוליטי שהופך אותו לראש הממשלה, בתמיכתם כמובן, עם תשלום בחוק הגיוס. כל זה מתנהל במקביל לקמפיין האגרסיבי מאוד שהוא מנהל נגד החרדים. ‏נתחיל מהסוף, המורשת הפוליטית של נפתלי בנט - שעד לפני ליברמן היה אחראי לתרגיל ההונאה הגדול ביותר של הפוליטיקה הישראלית, במטרה לעקוץ את תפקיד ראש הממשלה כשהוא עומד בראשות מפלגה בת שישה מנדטים בלבד - תיזכר לדורות. הוא יזכר כאבי אבות הנוכלים ומי שסלל את הדרך לאובדן המשמעות של האידיאולוגיה, של דעות, של הגינות בסיסית, של מחויבות פוליטית מינימלית לדרך כלשהי, לבסיס שעליו יושבת השיטה הדמוקרטית, ויכוח בין דעות והכרעה פוליטית בבחירות הוגנות. ‏ליברמן ראה, הפנים, למד והפיק לקחים מעשיים. ‏על פי הדיווח ב-13, אם אצל בנט עוד התקיים האלמנט הספונטני במהלך הנוכלות שלו, אצל ליברמן זה החלק שטופל ו״שודרג״. הנוכלות לא היתה ספונטנית אלא מהלך מאורגן ומתוכנן מראש, כך על פי המשתמע בבירור מהדיווח ב -13. בעודו נמצא במגעים עם יהדות התורה הוא מנהל קמפיין על הראש שלהם, או יותר נכון על הראש של התמימים והשוטים שעוד חשבו שיש ל talking trash שלו איזושהי משמעות. ‏הנקודה הנוספת החשובה לציון היא שכל אירוע והיבט של הונאת בחירות, מופנים רק כלפי הימין, ונועדו לשרת את השמאל.

‏כדי להקים ממשלה שאיננה מבוססת על תומכי הטרור ומפלגת האחות של חמאס, ממשלת השמאל צריכה את כל 13 המנדטים של החרדים. ‏לפי הודעתה של ש״ס שאיננה מתכוונת להצטרף לממשלה כזו, מסתמן שאייזנקוט, בנט, ליברמן וגולן יצטרכו גם את השותפות הנאמנה עם תומכי הטרור והחמאס, כדי שיוכלו להחזיק בחיים את ממשלת המיעוט הבלתי-לגיטימית. ‏על האלקטורט המוטרף של יאיר גולן זה לא ישפיע. אולי אפילו יעביר לו בעתיד מצביעים מבל״ד ומהאחים המוסלמים. אותו גוש פחות או יותר. אבל מהאלקטורט של ליברמן ובנט, לא תישאר אבן על אבן.

‏השמאלנות היא קודם כל מצב נפשי של חיים בעולם של שקרים, בדיות, כזבים והכחשת המציאות. ‏ערפאת מעולם לא חדל להיות טרוריסט. ‏כפי שכתבתי כאן פעמים רבות, אין בנמצא - אחרי החתימה על הצהרת העקרונות (הסכם אוסלו הראשון - ספטמבר 1993) - נאום מתועד אחד של ערפאת, שבו הוא פונה לבני עמו ומסביר להם שבחר בשלום וקורא להם לחדול מאלימות. אין אפילו שבר של נאום כזה. אין אפילו משפט אחד כזה של ערפאת. ‏לעומת זאת יש אינספור נאומים אלימים אלימים ומסיתים שבהם הוא חוגג את נצחונו על ישראל, מהלל ומשבח ״שהידים״ וטרוריסטים״, מכנה את הישראל ״האוייב הציוני״, ומסביר שהסכמי אוסלו שקולים להסכם חודייביה. ‏ערפאת פעל באופן שיטתי למנוע הסגרת טרוריסטים, בניגוד להסכמי אוסלו. הוא הכניס טרוריסטים לשורות המשטרה הפלסטינית, גם זה בניגוד להסכמי אוסלו. הוא מעולם לא יצא בגינוי חד משמעי כנגד פעולות טרור, כולל פיגועי התאבדות. כל זה כמובן בשנות חייו של רבין. ‏וזה מה שכתב עליו רונן ברגמן, בספרו ״והרשות נתונה״: ‏״המסמכים שתפס צה"ל חושפים את המציאות במערומיה: חרף הגינונים הממלכתיים למחצה, ערפאת לא עבר מעולם מדפוסי פעולה של מנהיג ארגון טרור, להתנהלות של מנהיג מדינה. הוא ממשיך לנהל את הרשות, ואת תקציבה, כמו שניהל את אש"ף - בשיטות של הפרד ומשול, ללא שקיפות, ללא פיקוח, ללא עמידה בהסכמים, ללא כל מאמץ למנוע טרור. קריאה שיטתית ומעמיקה במסמכים אלה חושפת תמונה מטרידה ועגומה מאוד של מי שהיו אמורים להיות שותפיה של ישראל לתהליך השלום. במקום מדינה בדרך, מנהל ערפאת כנופיה הרואה בטרור נשק לגיטימי ורצוי, מתעלמת מטובת בני עמה, מפולגת ונגועה עד צוואר בשחיתות אישית. גם מי שהיה בקיא בחומר עד לאירועי "חומת מגן", הופתע מעומק המסמכים ומחומרתם. הפלסטינים, שלא בטובתם, נהגו לתעד כמעט הכול.״- ‏והרשות נתונה מאת רונן ברגמן ‏״השורה התחתונה לא מותירה הרבה מקום לספק: הרשות הפלסטינית, תחת הנהגתו הישירה של ערפאת, מעורבת ותומכת בטרור, וביותר מדרך אחת. ‏ראשית, ערפאת והרשות נותנים הכשר עקרוני ואידאולוגי לפעולות הטרור כמרכיב חשוב ולגיטימי במאבק נגד ישראל. פעולות הטרור, ובמיוחד אלו המתקיימות בעומק ישראל, מוגדרות כ"פעולות איכותיות" המהוות "משענת ותמיכה" לרשות ולמנגנוני הביטחון שלה. ‏הגינויים לטרור, כשהם כבר באים, מושמעים בקול דק ורפה, כדי לצאת ידי חובה בעקבות לחץ בינלאומי כבד במישור המבצעי, מעידים המסמכים על מעורבות עמוקה של מנגנוני המודיעין, הפרושים היטב בשטח, בסיוע לטרור ברמות שונות. במקרים הקלים מסתפקים מנגנוני הביטחון בהעלמת עין מפעילות הטרוריסטים בשטחים הנתונים לשליטתם; במקרים רבים הם מספקים לחוליות התרעות על פשיטות ישראליות; לא פעם הם מעבירים אליהם אמצעי לחימה; ופעמים רבות מספור מעורבים מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ישירות בפיגועים עצמם, בשטחים ובלב ישראל. ‏במישור הכספי מספק ערפאת סיוע שוטף וחיוני להפעלתן הסדורה והשיטתית של חוליות טרור. החמאס והג'יהאד מקבלים כספים מחו"ל בלי שהרשות תעשה דבר לסגור את הברז, למרות שהיא מודעת היטב למצב. הפתח', "גדודי אל-אקצה" והתנזים, לעומת זאת, מקבלים מימון ישירות מתקציבי הרשות, באישור ערפאת ובביצוע משרד האוצר הפלסטיני, הנסמך על שולחנם של מדינות ערב והאיחוד האירופי. עד כמה עמוק ויצירתי החיבור בין השחיתות הכספית, הסיאוב והיעדר הדמוקרטיה לטרור יילמדו הפרקים הבאים.״ ‏והרשות נתונה מאת רונן ברגמן

‏יאיר גולן נשאל האם הוא מגדיר את עצמו קודם כל כיהודי או ישראלי, ומשיב מייד: ״ישראלי״. ‏כמה שאלות ל״ישראלים״: ‏מי נכלל בעם הישראלי? ‏מהיכן הוא הגיע ומה הם מקורותיו? ‏אם השורשים של יאיר גולן הם מגרמניה, מה הפך אותו לישראלי? שינוי כתובת? ‏אם מחר הוא חוזר לגרמני, מה תהיה זהותו? ‏מה היא ההיסטוריה של העם הישראלי? ‏מה הקשר של העם הישראלי לארץ ישראל מלבד השם? הרי רוב ה״ישראלים״ שחיים כאן הם צאצאים להורים או סבים וסבתות שלא גרו כאן, אז מה הקשר שלהם למקום הזה? ‏מה נתן לישראלים את הזכות לקחת את הארץ מהערבים? ואני לא מדבר על יהודה ושומרון אלא על הבתים שהם גרים בהם בתל אביב, רעננה ורמת השרון. ‏מה הקשר בין ה״ישראלים״ לבין היהודים שחיים בארה״ב, אירופה, רוסי ומדינות אחרות? הרי ברור שהם אינם ישראלים. ‏האם יאיר גולן ומנסור עבאס הם בנים לאותו עם? ‏האם הישראלים ואנשי התנועה האיסלמית בעלי תעודת זהות ישראלית הם בני אותו עם? ‏ברור שאין דבר כזה זהות ישראלית שאיננה זהות יהודית, וזהות ישראלית שאיננה יהודית היא כלום ושום דבר. היא שקר. ‏והתשובה המיידית של יאיר גולן חושפת את הריקנות של השמאל הישראלי, את העגלה הריקה, את אובדן הזהות והדרך. ‏וכמו בשאר מדינות המערב, אלא התנאים היסודיים לשיתוף הפעולה שמתקיים בינם לבין האחים המוסלמים, כי רק הריקנות הפנימית של השמאל יכולה להכשיר את שיתוף הפעולה עם התנועה שחותרת להשמדת המערב.

‏אם בנט הוא הנוכל הגדול של הפוליטיקה הישראלית, ליברמן הוא ה scum הכי גדול שלה, לדורותיה. ‏הדיסוננס בין התדמית שהוא הצליח בכישרון לא מבוטל לבנות לעצמו, כבריון פוליטי עם מילה בסלע, לבין מה שהוא באמת, אופורטוניסט נכלולי, חסר חוט שידרה וחדל אישים, הוא במנעד המקסימלי. ‏השינאה שלו לחרדים שימשה אותו כמטבע פוליטי קשה במשך 5-6 שנים. ההופעות שלו בתקשורת ניגנו על היצרים הכי נחותים ופראיים ‏של תומכיו. תמיד הוא נשמע מגושם, עם זחיחות אווילית וחיוך אדיוטי, כמו איכר רוסי פרימיטיבי שמשלהב את האספסוף נגד יהודי תחום המושב. ‏מה הוא לא אמר עליהם? ‏מלבד הגדודים הירדנים ביו״ש ועוד כמה קוריוזים מטופשים מבית מדרשו הריק, שינאת החרדים וההסתה נגדם היו אבן הראשה של קיומו הפוליטי מאז 2019. וכעת, מסתבר שכמו אצל השמאל, גם ה״אידיאולוגיה״ שלו היא אינסטרומנטלית, מטבע עובר לסוחר. ההסתה והשינאה היו רק פרקטיקה פוליטית. והעקרונות שלו, ״עיסקה מוצלחת בשבילם, טובה גם בשבילו״ ‏השאיר אחריו אדמה חברתית חרוכה. ההסתה שהוא הוביל, תרמה לפילוג ולשינאה, ואלה נשארים איתנו, עם אותם אנשים שהוא במו ידיו עזר להפוך לאנטישמים קטנים ששינאת חרדים היא עיקר חייהם. הם כמובן לא מרוויחים כלום מהמהלך שלו, אז הם נשארים עם השינאה שהוא שתל בהם. והוא פשוט מנער את אבק השינאה ןהשקרים מהחליפה שלו וממשיך לתחנה הבאה. ‏כשהוא יצטרך אותה שוב - את השינאה לחרדים ככלי עבודה פוליטי - הוא יחזיר אותה לשימוש. בזה תוכלו לסמוך על המילה שלו.

‏בנוסע השמיני 2 יש סצינה שבה אלן ריפלי מצליחה לגלות את המדגרה הדוחה של המפלצות. ‏זו התחושה שמתקבלת כשקוראים את ה Head Quarter של כל קמפיין ההונאה, המדגרה של השקרים, הכזבים והשינאה נגד החרדים.

‏אנחנו רואים את תחייתה של ״גרמניה הנאצית״ במהדורה מעודכנת. ‏כל השאלות שאנשים אוהבים לשאול על עלייתו של הנאציזם, כמו: ‏״איך הם לא ראו את זה בא?״ ‏״למה לא עצרו את היטלר כשעוד היה אפשר?״ ‏״איך אנשים נפלו בפח שלו?״ ‏״מדוע האינטלקטואלים תמכו בו?״ ‏כולן רלוונטיות לאירועים של ימינו, אל מול הסרטן הממאיר של האחים המוסלמים - בעלי האידיאולוגיה ההיטלריסטית ששואפת להשמיד את המערב ולרשת אותו - שעולים באירופה, בישראל ובארה״ב, ובכל מקום פורחים בזכות תמיכת השמאל והיהודים, אלה שיהיו הקורבנות הראשונים של הנאציזם החדש. ‏מכולם, היהודים, אלה שהיו אמורים להיות הראשונים לזהות את הסכנה שמאיימת על האנושות, הצאצאים של אלה ששרדו את הטעות הקולוסלית של המערב בשנות השלושים, הם אלה שהיום משמשים מרצונם הטוב והחופשי שטיח הריצפה של האחים המוסלמים, בדרכם למיטוט המערב.

‏הזן הזה של היהודים לא נעלם, הוא רק מתחלף. ‏צ׳אק שומר תמך באיסלמיסט האנטישמי עבדול אל-סייד במישיגן וקיבל מהר מאוד את ״שכרו״. ‏אל-סייד הודיע שלא יתמוך בשומר כמנהיג הסיעה הדמוקרטית. ‏אין הבדל מהותי בין היהודים מלחכי פינכתם של האחים המוסלמים בישראל, לבין היהודים מלחכי פינכתם של האחים המוסלמים בארה״ב. אותן דמויות ריקות, נטולות שורשים, נטולות זהות, שמנסות להגדיר את קיומן דרך הלגיטימציה שהן מקבלות משונאיהם. שם הנשמות העלובות האלה מחפשות את ישועתן.

‏המומחים של השמאל. ‏הדוברת בסרטון, איילה פנייבסקי, היא על פי ויקיפדיה: ״חוקרת תקשורת פוליטית וסוציולוגית ישראלית, המתמחה בתקשורת הנתונה למתקפה, בפופוליזם ימני ובנסיגה דמוקרטית. מחקריה מתמקדים בחקר יחסי הגומלין בין עיתונות מקצועית לפופוליזם סמכותני בעידן של נסיגה דמוקרטית, בשינויים בסביבת המידע הגלובלית ובמנגנונים להשתקת ביקורת עיתונאית בעידן של מנהיגות פופוליסטית.״ ‏בסרטון המצורף, אומרת המומחית כהאי לישנא: ‏״פעם ראשונה שמדינת ישראל נכנסת לבחירות כשלאחת המפלגות ולאחד המנהיגים במפה הפוליטית, יש כלי תעמולה על מלא מלא, שמשדר לאזרחי ישראל מבוקר עד ערב והוא ערוץ הטלויזיה השני הכי נצפה בישראל. לא היה כדבר הזה! לא היה כדבר הזה! וזה לא קשור לתקשורת ימין או לתקשורת שמאל. זה ערוץ שמגוייס לחלוטין לנתניהו ולאינטרסים שלו, וזה דבר שיש לו אימפקט ולכן צריך לחסל אותו כשהוא קטן…״ ‏המשפט שהיא אמרה, הוא שיקרי ומופרך באופן שרק מומחה מהשמאל יכול לומר אותו. נתקלתי בתופעה הזו גם באינספור הספרים שנכתבו על אוסלו, עובדות ללא סימוכין, שקרים, ומיחזור חסר בושה של הבלים שנסתרים על ידי עובדות, ציטוטים ומסמכים. כך הם בונים אקוסיסטם שקיים כולו רק בדימיון של ה״חוקרים״ אבל אין לו שום הוכחה מהמציאות. ‏בתנועה הציונית כל מפלגה החזיקה עיתון שהדהד את התעמולה הפוליטית שלה. אחד הדברים הראשונים שבן גוריון עשה ביחד עם מפלגת פועלי ציון היה הוצאת עיתון ״האחדות״. היה כזה גם ל״פועל הצעיר״ (״הפועל הצעיר״) לקומוניסטים (״קול העם״) וגם לרוויזיוניסטים (״המשקיף״, ״הירדן״) ‏אחרי קום המדינה, היה לימין - חרות כלי ביטוי אחד, עלוב מבחינת תפוצה, שסיים את דרכו באמצע שנות השישים פחות או יותר. ‏בין 1948 עד 1965 קול ישראל היה כפוף למשרד ראש הממשלה! וגלי צה״ל כפופים לצה״ל, שהפיקוד שלו היה ההרחבה של מפא״י. ‏כלומר לאורך כמעט 20 השנים הראשונות של מדינת ישראל התקשורת המשודרת נשלטה בחוק על ידי השמאל. הטלוויזיה הישראלית התחילה לשדר ב 1968 וגם היא כמובן היתה דה-פקטו זרוע תעמולה של השמאל, וזה המשיך עד שנות התשעים, ואז קיבלנו את ערוץ 2 בנוסף, שהפך גם הוא להיות עוד זרוע תעמולה של השמאל. ‏כל מי שגדל כאן בשנות השבעים והשמונים יודע שבברית-המועצות היתה תקשורת יותר פלורליסטית. הסכמי אוסלו וההתנתקות עברו כאן תוך ניהול מערך מאורגן של סתימת פיות והשלטת מנגנון תעמולה צפון-קוריאני. ‏אני עוד זוכר את מדור הפת״ח-לנד של ידיעות אחרונות, עם סילבי קשת, חיים חפר, עמוס קינן, בועז עברון, דן בן אמוץ, זיוה יריב, אשפה עיתונאית מלאה בשינאה וגידופים לימין, לדתיים, לעדות המזרח, למתיישבים ביו״ש. ‏את ערוץ 7 המסכן (בתקופת אוסלו), שהיה צריך הרבה מזל כדי להצליח למצוא אותו בסקלת התדרים האנלוגית, סגרו מהר מאוד, כדי שחס ושלום, אפילו האלפים הבודדים שהצליחו להאזין לו, לא יחשפו לתקשורת שהיא לא חלק ממכונת התעמולה של השמאל. ‏גדלנו בדיקטטורה תקשורתית שמנהלת נגדנו תעמולה עויינת, מבזה, משפילה, שיקרית לאורך כל חיינו. כעת יש לנו ״מומחית״ שיודעת לספר ש״לא היה כדבר הזה, לא היה כדבר הזה״. ‏מגוחכת. היה כדבר הזה פי אלף. וזה שהיא לא יודעת שהיה או יודעת אבל בוחרת לשקר, זה בדיוק סוג התעמולה שחיינו בו עשרות שנים, חסרי אונים. וזו חלק מהמנטליות הסובייטית של השמאל: כל דבר שחורג מהאינדוקטרינציה המותרת של הטוטליטריזם המחשבתי, נתפס כ״פופוליזם ימני סמכותני בעידן של נסיגה דמוקרטית״, כש״נסיגה דמוקרטית״ משמעותה, מישהו שחרג מתחום המחשבה העדרי המותר שהשמאל מוכנים לקבל. ‏ולכן לא מפתיעה כמובן המסקנה האופרטיבית של הבולשביקית הקטנה, שכמיטב המסורת הסובייטית, משתמשת בטרמינולוגיה האלימה וקוראת ״לחסל אותו כשהוא קטן״.