דורון פסקין - הכסף שמניע את המזרח התיכון

**זיהוי הרכב מהפיגוע: עסק מסחרי מאזור חברון ** על הרכב שנראה בתיעוד נמלא מאזור הפיגוע בשומרון מופיע הכיתוב "מוסד א-תקווא המסחרי". בדיקה במדריכי עסקים פלסטיניים מעלה כי מדובר בעסק בתחום ההלבשה והאביזרים, הרשום באזור חברון. מדריך עסקים נוסף מציב אותו במרכז יטא. כלומר, לפחות לפי הסימון שעל הרכב והרישומים המסחריים, מדובר ברכב המזוהה עם עסק פלסטיני פרטי מאזור חברון/יטא.

סעודיה מחמשת את משמר הגבול הסורי בטויוטות דיווחים שהופצו היום ברשתות הערביות מציגים כלי רכב מדגם Toyota Land Cruiser 70/79 Pickup שנמסרו, לפי הטענה, למשמר הגבול של הצבא הסורי במסגרת סיוע מסעודיה והועברו דרך ירדן. הרכבים מצוידים בעמדות המאפשרות התקנת מקלעים. מחירו בסעודיה של רכב כזה נע בין 44 ל-52 אלף דולר לפני התאמות צבאיות, מערכות קשר וחימוש. כלומר, 20 כלי רכב לבדם שווים קרוב למיליון דולר ו-50 כלי רכב כ-2.5 מיליון דולר. כסף קטן במונחים סעודים. הבחירה ברכב אינה מקרית. מאז תחילת השנה מרחיבה דמשק מחדש את פריסת משמר הגבול. בפברואר קיבל הכוח אחריות על אזור א-תנף והמשולש הסורי-ירדני-עיראקי לאחר נסיגת הכוחות האמריקאים ובמקביל פועלות יחידות שלו גם לאורך הגבולות עם עיראק ולבנון. במחוז קוניטרה מול ישראל קיימת גם נוכחות של מנגנוני הביטחון הסורים, אך לא ברור אם מדובר ביחידות משמר הגבול הפרוסים לאורך קו ההפרדה בגולן .

צפון יהודה ושומרון: אובדן ההכנסה מישראל ממשיך להכות בכלכלה המקומית המשבר בשוק העבודה הפלסטיני רחוק מסיום. ברבעון השני של 2026 שיעור האבטלה בו עמד על 27.9% - כ-284 אלף מובטלים. בקרב צעירים בני 19-29 בעלי השכלה על-תיכונית האבטלה גבוהה עוד יותר: 38.3%. אחד הנתונים שמסבירים את עומק הפגיעה הוא העבודה בישראל: ערב 7 אוקטובר 2023 עבדו בישראל ובהתנחלויות כ-178 אלף עובדים מהגדה. ברבעון השני של השנה המספר עמד על כ-53 אלף - ירידה של כ-70%. זה כסף משמעותי למשק הפלסטיני: השכר היומי הממוצע של העובדים בישראל עומד כיום על כ-263 שקל, כמעט כפול מהשכר היומי הממוצע בתוך הגדה - כ-134 שקל. בצפון הגדה הפגיעה מורגשת במיוחד משום שחלק גדול מהכלכלה המקומית בג'נין, טולכרם וקלקיליה נשען לאורך שנים על עובדים בישראל, מסחר, חקלאות וקונים שמגיעים מישראל. פחות הכנסה פירושה פחות קניות, פחות פעילות במסעדות ובחנויות ופחות ביקוש לשירותים מקומיים. סקר של משרד הכלכלה הפלסטיני שנערך בקרב 523 עסקים בצפון הגדה כבר ב-2025 המחיש את עוצמת הפגיעה: 52.6% מהעסקים שנבדקו דיווחו שהפסיקו פעילות באופן מלא או זמני, ו-87.4% פעלו מתחת לכושר הייצור הרגיל שלהם. הירידה הממוצעת בכושר הפעילות עמדה על 58.4%. יש אמנם שיפור מסוים: האבטלה ירדה מ-29.5% ברבעון הראשון ל-27.9% ברבעון השני ומספר העובדים בישראל עלה מ-48 אלף ל-53 אלף. אבל הפער לעומת המצב שלפני המלחמה עדיין עצום.

בצל המתיחות: הגירעון הסעודי מזנק וכמעט הגיע כבר ליעד של השנה כולה הגירעון בתקציב סעודיה הגיע במחצית הראשונה של 2026 ל-42.7 מיליארד דולר לעומת כ-25 מיליארד דולר בתקופה המקבילה אשתקד - זינוק של כ-72%. הנתון המשמעותי יותר: ריאד תכננה לכל 2026 גירעון של 44.1 מיליארד דולר. כלומר, בתוך שישה חודשים בלבד נרשמו כבר כ-97% מהגירעון שתוכנן לשנה כולה. הסיבה המרכזית היא קצב ההוצאות: במחצית הראשונה הן עלו ב-15%, בעוד שההכנסות גדלו ב-6% בלבד. סעודיה מימנה את מלוא הגירעון באמצעות חוב והחוב הציבורי טיפס לכ-449 מיליארד דולר, לעומת כ-405 מיליארד בתחילת השנה. אין מדובר במשבר חוב מאחר שלסעודיה עדיין יכולת מימון ועתודות משמעותיות אבל הנתונים ממחישים את הלחץ הגובר על התקציב בתקופה שבה הממלכה ממשיכה לממן במקביל השקעות ענק של חזון 2030, הוצאות ביטחוניות גבוהות ופרויקטים ממשלתיים גדולים.

חזבאללה עובר לזהב: כשהסנקציות חונקות את הצינור הפיננסי כשמערכת הבנקאות נסגרת בפניו והדולרים במזומן הופכים למצרך נדיר, ארגון הטרור חזבאללה משנה אסטרטגיה ועובר לזהב. דיווחים בלבנון לצד נתוני משרד האוצר האמריקאי מצביעים על ניסיון שדרוג משמעותי במנגנון הכלכלי של הארגון. אם בעבר הזהב שימש רק כבטוחה להלוואות במוסד "אל-קרד אל-חסן", כעת הארגון רוכש מטילי זהב באופן אקטיבי ומגדיל נכסים במהירות. הזהב מועבר דרך רשת חברות קש ושותפים עסקיים ומאוחסן במחסנים מבוזרים כדי למנוע איתור או הפצצה של מאגר מרכזי על ידי ישראל. במילים אחרות, הפיקוח ההדוק על הדולר עובד. בתגובה, הארגון השיעי מנסה לבנות לעצמו "תקן זהב" נפרד כלומר נכס נזיל, מנותק מהמערכת הבנקאית הלבנונית וכזה שלא ניתן להקפיא בלחיצת כפתור.

ארה"ב מפציצה וקריסת המטבע האיראני מעמיקה הלחץ על הריאל האיראני נמשך גם הערב במקביל לתקיפות האמריקאיות. הדולר מגיע לשיא חדש של

2,159,00

0

ריאל

, עלייה של כ-1.6% בתוך יום. הפיחות הואץ עם  תחילת התקיפות האמריקאיות הערב. התקשורת הכלכלית באיראן מייחסת את העלייה להרבה יותר ממחסור פיזי בדולרים. הדיווחים מצביעים היום על עלייה חדה ב"ביקוש הזהירות" בעקבות התקיפות, הסיכון הביטחוני, החשש מהמשך הסנקציות ומהפגיעה בהכנסות המט"ח, לצד ציפיות להמשך האינפלציה. המשמעות היא שאיראנים ממשיכים להעביר כסף למט"ח כדי לשמור על ערכו. התגובה של הבנק המרכזי היום הייתה חריגה בעוצמתה. הנגיד עבדולנאצר המתי טען שהזינוק בדולר הוא בעיקר "פסיכולוגי", אמר כי "האבק בשוק המט"ח ישקע" והודיע שהבנק מוכן להזרים לשוק עד 2 מיליארד דולר. לדבריו, מתחילת השנה סופקו כבר יותר מ-18 מיליארד דולר לצורכי המשק ואין מחסור במט"ח או סכנה מיידית להיפר-אינפלציה. אלא שהשוק בינתיים אינו קונה את המסר. אתר חדשות מקומי העריך הערב כי התבססות מעל 2.15 מיליון ריאל עלולה לפתוח את הדרך ל-2.17-2.20 מיליון, כל עוד אין ירידה במתיחות המדינית והצבאית. כלומר, הסיפור כרגע הוא מבחן ליכולת של הבנק המרכזי האיראני לבלום בריחת הציבור למט"ח בזמן שהמלחמה והלחץ הכלכלי נמשכים. כרגע לא נראה שהציבור האיראני קונה את הסחורה שמנסים השלטונות למכור לו....

איראן: המחאה הכלכלית יורדת לשטח -"יש מפעלים, אין לנו עבודה" שתי מחאות דומות פרצו השבוע בדרום-מערב איראן ושתיהן נוגעות באותה נקודת תורפה - צעירים מקומיים דורשים עבודה בחברות הגדולות שפועלות באזורם וטוענים שהמשרות ניתנות לעובדים מבחוץ. באזור אהוואז התאספו עשרות צעירים ערבים מול חברת הסוכר דַעְבַּל ח'זאעי במחוז ח'וזסתאן. לפי דיווחים בפרסית, המחאה נמשכה ימים והצעירים דרשו שקיפות בגיוס והעדפה לתושבי האזור. סרטונים שהופצו מציגים שוטרים חמושים ונשמע בהם ירי; ארגוני זכויות אדם מאשרים שהמשטרה פעלה באלימות. במקביל, בגצ'סראן הפגינו צעירים מול פרויקט בית הזיקוק בלישתר בטענה לאפליה בגיוס עובדים מקומיים. אתר חדשות מקומי דיווח על עימות ועל ירי. המחלוקת על הגיוסים חריפה עד כדי כך שחבר הפרלמנט המקומי פרסם היום הודעה בנושא. המשמעות רחבה יותר. אלה אזורים עשירים בנפט, גז, פטרוכימיה וחקלאות תעשייתית, אבל חלק מהצעירים המקומיים מרגישים שהם נושאים בעלויות הסביבתיות והחברתיות בלי ליהנות מהמשרות שנוצרות ליד הבית. זה קורה בזמן גרוע במיוחד למשטר - אינפלציה מהירה, שחיקה בשכר, לחץ אמריקני גובר וחשש מפיטורים וממחסור במט"ח. הסכנה מבחינת המשטר היא שמחאת יוקר המחיה תהפוך בהדרגה למחאה אחרת - לא רק "המחירים גבוהים" אלא "המשאבים כאן, המפעלים כאן  ואנחנו עדיין בלי עבודה".

טורקיה מעבירה את מהפכת הכטב"מים אל מתחת למים וגם ישראל צריכה לעקוב חברת ASELSAN הטורקית מקדמת משפחה חדשה של כלי תקיפה תת-ימיים אוטונומיים מתאבדים בשם KILIÇ. הדגם הגדול, KILIÇ-200, מיועד לתקיפת מטרות ימיות ותת-ימיות, מצויד בראש קרב, יכול לפעול אוטונומית ובנחילים ומוגדר כבעל חתימה נמוכה. לפי המפרט הרשמי, טווח המשימה הוא כ-185 ק"מ ועם סוללה נוספת יכול להגיע לכ-370 ק"מ. המערכת כוללת גם זיהוי מטרות ולוקליזציה בסיוע בינה מלאכותית ותקשורת לוויינית. מנכ"ל ASELSAN אהמט אקיול אמר בשבוע שעבר כי החברה מבקשת למעשה להעביר "את מהפכת הכטב"מים המתאבדים באוויר אל מתחת למים" ולייצר את המערכות במספרים גדולים. לדבריו, ניתן יהיה לשגר אותן מכלי שייט, מכלי שייט בלתי מאוישים ואף ישירות מהחוף. עם זאת, החברה עדיין מדברת על הכנסה הדרגתית למלאי. המשמעות לישראל: כלי תת-ימי זול יחסית, אוטונומי ובעל יכולת נחיל יוצר סוג חדש של איום על נמלים, ספינות, מתקני גז ותשתיות תת-ימיות כמו כבלים וצינורות. עבור ישראל, שחלק משמעותי מהתשתיות האסטרטגיות שלה מרוכז בים התיכון, זו יכולת שדורשת תשומת לב בתחום הגילוי וההגנה התת-ימית.

ונצואלה יכולה להפוך לנקודת חיכוך חדשה בין סעודיה לארה"ב לא בגלל שארה"ב מחליפה את הנפט הסעודי בוונצואלי - היא ממילא אינה תלויה כיום במפרץ במידה משמעותית. הבעיה של ריאד נמצאת במקום אחר - אופ"ק. וושינגטון רוצה יותר נפט ונצואלי בשוק. סעודיה צריכה משמעת ייצור כדי להגן על המחירים. אם ונצואלה תפרוש מאופ"ק (בהוראת ארה"ב...) ותגדיל בהדרגה את התפוקה בעזרת הון וטכנולוגיה אמריקאים, יותר נפט יזרום מחוץ למכסות והנטל על ריאד במאמצי איזון השוק יגדל. כרגע גם לאחר הסכם הענק מסוף השבוע אין משבר בין סעודיה לארה"ב סביב ונצואלה. אבל אם קראקס תחזור להיות יצרנית גדולה ותפעל מחוץ לאופ"ק, האינטרסים של וושינגטון וריאד יתחילו להתנגש בצורה הרבה יותר ישירה.

איראן: הדולר שוב בשיא - ההתערבות של הבנק המרכזי החזיקה מעמד יומיים בלבד... הדולר בשוק החופשי באיראן חזר היום ליותר מ-206 אלף תומאן, לאחר שבאמצע השבוע ירד לזמן קצר אל מתחת ל-200 אלף. ביום שלישי, לאחר שהדולר הגיע ל-205.5 אלף תומאן, הבנק המרכזי החל להזרים 500 מיליון דולר למערכת הבנקאית. במקביל, דיווחים על תיווך פקיסטני בין טהראן לוושינגטון העלו תקווה להתקדמות מדינית. הדולר נסוג עד כ-199 אלף תומאן אלא שלא הגיעה פריצת דרך מדינית, בעוד הלחץ האמריקני, האינפלציה, משבר החשמל והחשש מפגיעה נוספת בכניסת מט"ח נשארו. כבר ביום חמישי הדולר חזר מעל 201 אלף והיום הגיע לשיא חדש. המשמעות המעניינת: הבנק המרכזי הצליח לבלום את הדולר לזמן קצר בלבד, אבל בינתיים לא הצליח לשנות את הכיוון. השוק מאותת שהוא עדיין מצפה להמשך היחלשות המטבע כל עוד אין שינוי ממשי במלחמה, בסנקציות או ביכולת של איראן להכניס מט"ח.

טורקיה מעמיקה את האחיזה הכלכלית בסוריה עם יעד שאפתני במיוחד שר המסחר הטורקי עומר בולאט הגיע השבוע לדמשק עם עשרות חברות טורקיות והציב יעד שאפתני - להעלות את הסחר השנתי עם סוריה ל-10 מיליארד דולר בשנה. היעד עדיין רחוק. ב-2025 הסתכם הסחר ב-3.75 מיליארד דולר והשנה הוא גדל ב-16% בלבד ב-7 החודשים הראשונים. אבל המספר לבדו מפספס את התמונה שכן אנקרה בונה במהירות תשתית שתיצור תלות כלכלית של סוריה בטורקיה לשנים קדימה. טורקיה כבר מגדירה את עצמה כשותפת הסחר הגדולה ביותר של סוריה. היא מקדמת פתיחת מעברי גבול נוספים ושדרוג המכס; מפעילה מאז אפריל מסדרון משאיות דרך סוריה, ירדן וסעודיה למפרץ; הבנקים המרכזיים של שתי המדינות חתמו ביולי על הסכם לפתיחת חשבון פיקדונות בלירה טורקית וטורקיה מספקת לסוריה גז וחשמל ומתכננת להוסיף 500 מגה-ואט באמצעות קו לחלב. עכשיו מגיע השלב הבא: השקעות בייצור. בולאט דן עם רשות ההשקעות הסורית בהקמת אזורי תעשייה מאורגנים בקאמונה ובסראקב והיום הגיע גם לאזור התעשייה שייח' נג'אר בחלב. בשבוע שעבר נחתם גם הסכם שת"פ בתחום הפוספטים. זו עדיין אינה "השתלטות" כלכלית מלאה על סוריה. למדינות המפרץ יש יכולת להעמיד הון גדול בהרבה לפרויקטי שיקום. היתרון הטורקי נמצא במקום אחר - גבול משותף, תעשייה סמוכה, משאיות, חשמל, גז, בנקאות ומכס. אנקרה מנסה להפוך את עצמה למערכת שדרכה סוריה קונה, מייצרת ומתחברת מחדש לאזור. עבור ישראל זו מגמה שכדאי לעקוב אחריה: ההשפעה הטורקית בסוריה נבנית גם באמצעות התשתית הכלכלית ולא רק באמצעות הצבא והפוליטיקה.

המכה הקטרית: 24 מיליארד דולר נמחקו בחצי שנה קטר היא אחת המפסידות הכלכליות הגדולות של המלחמה עם איראן והמספרים חריגים בכל קנה מידה. לפי נתונים שפורסמו היום, יצוא ה-LNG של קטר קרס ב-96% בתוך שישה חודשים. בתקופה הזו יצאו מהמדינה 18 מטעני LNG בלבד, לעומת 509 בתקופה המקבילה אשתקד. החשבון הוא פשוט: קטר הפסידה לפי הערכות כ-24 מיליארד דולר במכירות גז - סכום השווה לכחמישה חודשי הכנסות שלה בקצב של 2025. הסיבה המרכזית היא נקודת התורפה האסטרטגית של קטר - כמעט כל יצוא הגז שלה תלוי במעבר דרך מצר הורמוז. בניגוד לסעודיה ולאמירויות, שמסוגלות לעקוף חלקית את המיצר באמצעות תשתיות יבשתיות ונמלים בים האדום, לקטר אין חלופה משמעותית. לפני המלחמה קטר סיפקה קרוב ל-20% משוק ה-LNG העולמי. עכשיו חלק גדול מזה נעלם וארה"ב היא אחת הנהנות המרכזיות, עם עלייה חדה ביצוא ה-LNG שלה. עבור קטר, שהגז הוא הבסיס לכוחה הכלכלי והמדיני, זו כבר פגיעה מתמשכת בהכנסות. המלחמה חשפה עד כמה מודל העושר הקטרי תלוי בנתיב ימי אחד וכמה יקרה יכולה להיות חסימתו עבורה.

איראן אחרי הכרזת המלחמה הכלכלית: הדולר ירד מהשיא, הבורסה זינקה יממה לאחר ההכרזה האמריקאית על החרפה משמעותית של הלחץ הכלכלי על איראן, השווקים בטהראן שלחו היום מסר מרגיע. הדולר בשוק החופשי פתח את היום בשיא חדש של 205,460 תומן, אך בהמשך שינה כיוון וירד ל-200,500 תומן - ירידה של כ-1.5% לעומת שער הסגירה אתמול, 203,180 תומן. אחת הסיבות לירידה הייתה התערבות הבנק המרכזי, שהודיע על העמדת 500 מיליון דולר במזומן לרשות הבנקים כדי להגדיל את היצע המט"ח. במקביל, דיווחים על מאמצי התיווך של פקיסטן סיפקו לשוק איתות מדיני מרגיע מסוים. גם הזהב נסוג: מטבע הזהב "אמאמי" ירד היום ב-5.5 מיליון תומן  וסגר סביב 215.5 מיליון תומן. בורסת המניות של טהראן זינקה. המדד הכללי עלה ב-2.03% ל-6.224 מיליון נקודות, שיא חדש. המדד המשוקלל באופן שווה עלה ב-1.44%, כ-87% מהמניות נסגרו בעליות, ו-3.33 טריליון תומן של כסף ממשקיעים פרטיים נכנסו למניות ולקרנות מנייתיות. העלייה בבורסה אינה בהכרח הצבעת אמון בכלכלה האיראנית. להפך, באיראן, עלייה בדולר וציפיות לאינפלציה גורמות למשקיעים להעביר כסף למניות - בעיקר לחברות שנכסיהן או הכנסותיהן נהנים מפיחות הריאל. גם התקשורת הכלכלית האיראנית מציינת את הדולר וציפיות האינפלציה כמנוע מרכזי לעליות היום. בקיצור, לא נרשמה היום פאניקה לאחר הכרזת ארה"ב. הבנק המרכזי הצליח להוריד את הדולר מהשיא והבורסה דווקא שברה שיא.

הנפט יורד למרות החרפת הסנקציות על איראן מחיר חבית ברנט נסחר כעת סביב 91.5 דולר, אחרי שאתמול ירד ב-2.4% ל-92.17 דולר. לכאורה, הכרזת ארה"ב על "מלחמה כלכלית" נגד איראן הייתה אמורה להקפיץ את המחיר. בפועל, השוק מגיב אחרת. הסיבה העיקרית היא שהשוק לא רואה במהלך האמריקאי איום מיידי על האספקה. משרד האוצר הרחיב משמעותית את האפשרות להטיל סנקציות משניות, אבל בשלב ה-1 לא פגע בבנקים סינים או בגופים מרכזיים שמאפשרים לסין להמשיך לקנות נפט איראני. סין היא הלקוחה המרכזית של איראן ושם נמצא המבחן האמיתי של הסנקציות. יש גם אפקט של מימוש רווחים. לפני ההכרזה, הנפט עלה במשך שישה ימי מסחר רצופים ב-8.4%, כך שחלק ניכר מהחשש כבר היה מגולם במחיר. כשהתברר שהחבילה האמריקאית היא בשלב זה בעיקר איום להחרפת האכיפה בהמשך ולא מהלך שמוציא מיד מאות אלפי חביות איראניות מהשוק, חלק מהפרמיה ירד. שיהיה ברור זה יכול להשתנות במהירות. אם וושינגטון תתחיל לפגוע בבנקים, בתי זיקוק או חברות ספנות סיניות משמעותיות או אם איראן תגיב בשיבוש נוסף של השייט בהורמוז, השוק יצטרך לתמחר אובדן ממשי של אספקה. כרגע המסר של הסוחרים ברור - הם מחכים למעשים, לא להכרזות.

מי על הכוונת? שותפות הסחר של איראן מול המלחמה הכלכלית של טראמפ החרפת הסנקציות מטרתה להעלות את המחיר עבור החברות, הבנקים והמדינות שממשיכים לסחור עם איראן. מבחינת המשק האיראני, שלוש מדינות בולטות במיוחד: סין, טורקיה ועיראק. מנהיגי שתי האחרונות חביבות במיוחד על הנשיא טראמפ. עם זאת, סין היא המבחן החשוב ביותר. היא הקונה המרכזית של הנפט האיראני וחלק גדול מהסחר נעשה באמצעות בתי זיקוק עצמאיים, חברות מתווכות ותשלומים ביואן. אם וושינגטון תסתפק בפגיעה בחברות קטנות, איראן כנראה תצליח לשמר חלק גדול מהזרם. סנקציות על בנקים או גופים סיניים משמעותיים כבר יהיו הסלמה אחרת לחלוטין מול בייג'ינג. טורקיה חשובה לאיראן בעיקר כשותפת סחר וכנתיב להעברת סחורות וכספים. החמרה באכיפה נגד בנקים, חברות תשלומים וסוחרים טורקים יכולה לפגוע גם בסחר שאינו קשור ישירות לנפט - ממוצרי תעשייה ועד חומרי גלם. עיראק היא נקודת תורפה אחרת. היא תלויה ביבוא גז וחשמל מאיראן ובמקביל מהווה שוק חשוב ליצוא האיראני. לחץ אמריקני על מנגנוני התשלום בבגדד יכול להקשות על טהראן לקבל את כספה גם כאשר הסחורה ממשיכה לזרום. השאלה המרכזית היא סין. כל עוד בייג'ינג ממשיכה לקנות נפט איראני ומאפשרת מנגנוני תשלום חלופיים, לטהראן נשאר עורק הכנסה משמעותי. אם וושינגטון תצליח להפוך גם את העסקאות האלה למסוכנות מדי עבור גופים סיניים גדולים אזי הלחץ על המשק האיראני יעלה מדרגה.

לקראת הסנקציות האמריקניות: הדולר באיראן מטפס לשיא חדש הדולר בשוק החופשי באיראן זינק היום לאזור 199-200 אלף תומן, קרי קרוב ל-2 מיליון ריאל, לאחר שסיים אתמול סביב 191-193 אלף תומן. התקשורת הכלכלית באיראן מצביעה על גורם מיידי ברור - ההמתנה לחבילת הסנקציות החדשה שארה"ב תציג מחר. האיום בהחרפת הלחץ העלה את הביקוש לדולר ואת ציפיות האינפלציה. החשש הוא בעיקר שפגיעה נוספת ביצוא הנפט, בהעברות כספים ובשותפות הסחר של איראן תקשה על כניסת מט"ח למדינה. לכך מצטרפים שני גורמים שכבר לוחצים על הריאל: היעדר התקדמות ברורה במו"מ ומגבלות על היצע המט"ח. בנוסף, הביקוש ליבוא ולנסיעות גדל בתקופה האחרונה, בעוד היצע המט"ח במערכת המפוקחת נותר מוגבל וחלק מהביקוש עובר לשוק החופשי. הזינוק לרמה הנוכחית התרחש בימים האחרונים. כלומר, לפחות בשלב זה, זו תגובה מהירה לעלייה בסיכון הפוליטי והכלכלי. מחר יהיה מבחן חשוב. אם חבילת הסנקציות של טראמפ תיתפס בטהראן כאיום ממשי על הכנסות המט"ח, הלחץ על הריאל צפוי להימשך. איתות על חזרה למו"מ יפעל בכיוון ההפוך.

איראן: האם הבנזין יפיל את המשטר? איראן נמצאת עמוק במלכודת בנזין. המדינה צורכת כיום כ-135 מיליון ליטר ביום אך מייצרת רק כ-121 מיליון. את הפער - כ-14 מיליון ליטר ביום היא מייבאת ומושכת ממאגרים. בכיר איראני העריך כי יבוא הבנזין השנה יעלה למדינה כ-4 מיליארד דולר. אתמול המחיש הנשיא מסעוד פזשכיאן את האבסורד מבחינת הממשלה. לדבריו, ליטר בנזין מיובא עולה למדינה כ-130 אלף תומאן, בעוד שהציבור משלם בין 1,500 ל-5,000 תומאן לליטר. כלומר, המדינה סופגת את רוב העלות. לכן המשטר שוקל שינוי בשיטת הסבסוד. אלא שזה צעד מסוכן פוליטית שכן העלאת מחירי הדלק הייתה הטריגר למחאות הגדולות בסוף 2019 וכיום הציבור מתמודד עם אינפלציה ומלחמה. גם בתוך הפרלמנט נשמעות אזהרות מפני העלאת מחירים בעיתוי הנוכחי. האם הבנזין יכול להפיל את המשטר? לא לבדו. אבל הוא יכול להפוך לניצוץ שמחבר בין מצוקת המחיה, האינפלציה והכעס על השלטון. מובן שאם הסנקציות יוקלו, הלחץ יפחת ולאיראן יהיה קל יותר להשיג מט"ח ולייבא בנזין. אבל הבעיה הבסיסית תישאר - איראן צורכת יותר בנזין משהיא מסוגלת לייצר והמדינה אינה יכולה להמשיך לאורך זמן למכור אותו במחיר שהוא שבריר מעלותו.

כלקח מהמלחמה ולאחר כארבעה חודשי עבודה, איחוד האמירויות סיימה לבנות כלובי הגנה גדולים נגד רחפנים סביב מיכלי אחסון דלק גדולים באבו דאבי. מטרתם להגן על תשתית האנרגיה של המדינה מפני התקפות איראניות פוטנציאליות עתידיות.

מלחמת הנמלים בים השחור מאיימת על מצרים ההסלמה בין רוסיה לאוקראינה מתחילה להגיע לשוק החיטה העולמי - תקיפות על נמלים, מסופי תבואה ואוניות בים השחור מעכבות ומבטלות משלוחים ומחירי החיטה בבורסת שיקגו זינקו ביותר מ-17% מתחילת יולי. מצרים נמצאת בחזית הסיכון. יותר מ-82% מיבוא החיטה שלה במחצית הראשונה של 2026 הגיע מרוסיה ואוקראינה. אם השיבושים יימשכו, יבואנים מצרים ייאלצו לחפש חיטה מארגנטינה, אוסטרליה, צפון אמריקה ומקורות אחרים בדרך כלל במחיר גבוה יותר ובעלויות הובלה גדולות יותר. כרגע אין סיבה לדבר על מחסור מיידי שכן מצרים רכשה השנה כ-5 מיליון טון חיטה מהחקלאים המקומיים, שיא שמחזק את המלאים. אבל המגזר הפרטי, שמייבא יותר ממחצית מהחיטה במדינה ומחזיק מלאים קטנים יותר, חשוף במיוחד. ככל שמשבר הים השחור יתארך, הלחץ צפוי לעבור למחירי הקמח והלחם הלא-מסובסד ובהמשך גם לתקציב המצרי, שמסבסד לחם לכ-70 מיליון בני אדם.

82 אלף חביות ביום: זניח לעולם, משמעותי מאוד לסוריה משרד האנרגיה הסורי מדווח כי במחצית הראשונה של 2026 הופקו במדינה 14.8 מיליון חביות נפט - קצב ממוצע של כ-82 אלף חביות ביום. במונחי שוק הנפט העולמי זו כמות שולית. אבל עבור סוריה מדובר בהתאוששות ממשית. לפני המלחמה, ב-2010, המדינה הפיקה כ-387 אלף חביות ביום אבל המלחמה הביאה להרס המגזר. כעת, סוריה חזרה לכ-21% מרמת התפוקה שלפני המלחמה. ועדיין, היא רחוקה מעצמאות אנרגטית. באותם שישה חודשים סוריה נאלצה לייבא 1.5 מיליון טונות נפט גולמי, לצד 598 אלף טונות סולר, 283 אלף טונות בנזין וכ-196 אלף טונות גז בישול. לכן המספר 14.8 מיליון מצביע על כך ששיקום השדות והחזרת 152 בארות לפעילות כבר מתחילים לשנות את מאזן האנרגיה הסורי. אבל הדרך עוד ארוכה שכן היעד האמיתי של דמשק הוא להפוך שוב מיבואנית כבדה למדינה שמסוגלת לפחות לספק חלק גדול מצרכיה בעצמה.