סיקור ממוקד

אגב, יש כרגע חלון של חודשיים עד שיושבע הקונגרס החדש. ובכל הנוגע לתקיפה באיראן החלון הוא של שבוע, שבועיים לכל היותר - בשלישי הבא תושבע הכנסת החדשה, במקביל יתחילו שיחות בבית הנשיא על מי להטיל את הקמת הממשלה וייווצר קושי לצאת לפעולה דרמטית כמו תקיפה באיראן.

קריסה בממדים היסטוריים לרפובליקנים בבחירות האמצע. בבחירות. בסנאט, שבו ערב הבחירות הובילו הרפובליקנים 53-47, כבר כעת מוכרז כ-52-40 לדמוקרטים (כולל 2 עצמאים שמצביעים עם הדמוקרטים. בשמונה המדינות שנותרו יש 3 מדינות עם הובלה די בטוחה לרפובליקנים, 3 מדינות צמודות, הובלה דמוקרטית ועוד מדינה (אלסקה) שהספירה בה טרם התחילה (נוטה בדרך כלל לרפובליקנים). בבית הנבחרים שבו היתה הובלה זעירה לרפובליקנים ערב הבחירות (219-214, שני מושבים ללא ייצוג) המצב כרגע הוא 197-116 לדמוקרטים כשממתינים לתוצאות ב-132 מושבים נוספים, ונדרשים רק 218 לרוב. זה אומר שבכל הנוגע לחקיקה, לתקציב, הסכמים מדיניים ושורה של נושאי פנים, טראמפ ימצא עצמו במאבק מתמיד עם הקונגרס. אפשר לומר שהיום החל המירוץ לבית הלבן ב-2028, העידן שאחרי טראמפ. לא במקרה הוכרז אתמול, כנראה באיחור, על הפסקת הסיוע לישראל בתיאום של טראמפ ונתניהו. למרות שהסיוע כבר מהווה חלק לא גדול מתקציב הביטחון של ישראל, הוא נתפס עדיין כזה שמממן את מלחמות ישראל, דבר הפוגע בתמיכה ברפובליקנים ובדמוקרטים שתומכים בישראל. התבוסה הרפובליקנית בקונגרס פוגעת במרחב התמרון המדיני של ישראל מול האמריקאים. למרות ידידותו של הנשיא טראמפ הוא יצטרך לשקול פעם נוספת בקשות ישראליות או יוזמות מסוימות. מצד שני טראמפ יהיה משוחרר מלחצים במבצעים צבאיים מוגבלים שלא דורשים אישןר סנאט, וכשאין איום בחירות עליו. אבל יחסי ארהב-ישראל השתנו בשל הפסקת הסיוע והמעבר לשותפות מדינית. פחות מנופי לחץ מוושינגטון (בעידן של נשיא דמוקרטי למשל), פיתוח נוסף של תעשיית הנשק הישראלית ובכלל ביצור מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית. כמובן שהשנתיים הקרובות יתאפיינו ביוזמות חקיקה אנטי-ישראליות ובביקורת רבה כלפי ישראל, כל זאת כשישראל בתקופה של חוסר יציבות פוליטית. ישראל תצטרך למצוא מהר דרך לייצוב המצב הפוליטי (ממשלה יציבה או בחירות בזק), כי היא תזדקק להרבה קשב לאתגרים שעל הפרק, בראשם איראן.

הפרעות בצרפת אמורות להתחדש מחר. בהיעדר משטרה אפקטיבית בעלח החנויות יקחו את החוק לידיים בעוד צרפת שוקעת למלחמת אזרחים. הסיכוי היחיד של צרפת להתחיל להשתקם, הוא לבחור בבחירות הקרובות בנשיא שיחליף דיסקט ויבין את גודל האיום מצד המוסלמים בארצו. ואפילו אז צרפת תזדקק לפתור את בעיותיה הדמוגרפיות לרבות היעדר צעירים במדינה שמחויבים אליה. אהל לפי שעה, היא חייבת להבין את האתגר מולו היא נמצאת ולשנות את כל ארגז הכלים ששימש אותה עד כה. רמז: הצבא הצרפתי צריך להיזרק לתוך המערכה

שר ההגנה פיט הגסת' ביקר אתמול בישראל ונפגש עם ראש הממשלה נתניהו ונציגים בכירים מאיחוד האמירויות. איראן היא כמובן הנושא. החשש הוא ממהלך איראני סביב הבחירות, אך התכנון בכל מקרה מכוון למהלך מתוכנן ומשולב ישראלי-אמריקאי, כאשר הדחיפות לכך עולה בין היתר, בגלל ההצלחות של החות'ים בתימן, בשליטה על מצרי בב אל מנדב ובהתקפות שלהם על סעודיה. הסעודים הבינו שמהברית עם טורקיה ופקיסטן לא תצמח הרבה תועלת וכבר נעזרים במצרים. לכן המהלכים שעומדים על הפרק נוגעים גם לשינוי התמונה בתימן - כולל תקיפות אוויריות של הקואליציה האמריקאית-ישראלית וחזרת האמירויות לתמונה בדרום תימן; ולמהלך נגד איראן שתכליתו הפלת המשטר, כשהטקטיקה היא הקרסה סופית של הכלכלה האיראנית.

צרפת ב-24 השעות האחרונות מתקדמת לקראת 7.10 משלה. ההמון המוסלמי המשולהב שורף מבנים היסטוריים, תוקף שוטרים ומשתלט על הפרהסיה הצרפתית. והכל בעידוד מלנשון וחבריו, שעומדים לגלות שקשה להכניס את השד הזה חזרה לבקבוק. כל זמן שעובר ובו משטרת צרפת לא מצליחה לעצור את האנרכיה, מעמיק את האיום עליה.

המהומות בצרפת נמשכות כבר שבועיים והרף רק עולה. צרפת כבר עמוק בשנת הבחירות שלה, כחצי שנה לפתיחת הקלפיות, והקיטוב ברחובות מתרחב. מלנשון, מנהיג השמאל הקיצוני, נחשב למי שעומד מאחורי המהומות. האיש על השיבר החברתי, כמי שארגוני העובדים תומכים בו לצד מאות אלפי מהגרים צעירים שלפי החשד זורמים לרחובות בעידודו. הבעיה היא שאחרי שמשחררים נחיל אנושי אלים שכזה לרחובות, לא תמיד ניתן להחזירו למקומו. מלנשון אולי מעוניין בטרור ברחובות שיעלה אותו לשלטון כפי שאירע במאה הקודמת במספר מקומות באירופה. רק שהפעם אין מדובר במלחמה בין אחים עם אידיאולוגיות סותרות אלא בשתי תרבויות שמתנגשות - אחת שבעה שמצויה בשקיעה וייתכן שמתחילה להפנים שעומדת בפני סכנה קיומית לראשונה מזה דורות; השניה, ענייה ורעבה אך כזאת שמוכנה לעשות הכל כדי לנצח. צרפת, כמו שאר מערב אירופה, חיכתה יותר מדי. רוב הפעולות שהיא מבצעת כעת כדי להתמודד עם המהומות או בעיות ההגירה, לא יכולות להסיט את צרפת מהתדרדרות. ולכן התמונה תוכל להשתנות רק מפעולות קיצוניות. ייתכן שחילופי השלטון הצפויים יעלו את הימין הצרפתי של לה פן וייתכן שצרפת תנקוט במדיניות אגרסיבית כלפי הגירה ופשיעה של מהגרים. באותה מידה, ההמונים ברחובות יזרמו לשם אם תוצאות הבחירות יהיו כאלה. זו השפה המדוברת בצרפת, שפת המהומות. ולכן יישפך הרבה דם ברחובות צרפת בחודשים הקרובים וכנראה גם לאחריהם. ומה שקורה בצרפת יקרה בבלגיה, הולנד, גרמניה, בריטניה ואחרות בקרוב

אחרי תקופה ארוכה שבה החות'ים כבשו שטחים נרחבים בדרום תימן - סעודיה ופקיסטן יוצאות למבצע צבאי נרחב בשילוב כוחות מקומיים נגד החות'ים. הטורקים אמורים גם לסייע.

לקח שנה...ספרד הולכת לבחירות ב-29.11, והימין הפרו-ישראלי עומד לשנות שם את המדיניות מהקצה אל הקצה, הן כלפי ישראל והן כלפי ארה"ב

תוצאה סופית בולסונרו 47.03%, דה סילבה 45.16%. הסיבוב השני ייערך יומיים לפני הבחירות בישראל, 25.10

32% מהקולות 50.74-41.14 לבולסונרו. נראה טוב. סהכ הבוחרים, כ-115 מיליון עדכון: אחרי 42% מהקולות 50.41-41.44. פער של 4.3 מיליון קולות כשנותרו 66-67 מיליון קולות

בחירות בברזיל סיבוב ראשון - 28% מהקולות בולסונרו (הפרו ישראלי) - 50.85% לולה דה סילבה - 41.05% אם ישיג בולסונרו 50% בתום ספירת הקולות ימונה לנשיא. גם אם יהיה סיבוב השני, הוא מועמד לזכות בסבירות גבוהה. בכך תהפוך דרום אמריקה כולה, להוציא אולי ונצואלה שגם עוברת שינוי, לפרו ישראלית באופן גורף וחסר תקדים

שתי התפתחויות מעניינות בבחירות בשבדיה. האחת, ריבוי של חקירות על זיוף קולות נגד מועמדי שמאל. והשנייה היא הודעה של מי שהיתה רהמ המיועדת, מגדלנה אנדרסון, שלא ניתן להקים ממשלת שמאל. כעת ינסה ראש הממשלה היוצא כריסטרסון להקים ממשלה. מי שבעצם יוצרת את הקושי היא מפלגת המרכז, לשון המאזניים, שהשתייכה בעבר לימין והיתה אמורה להיות חלק מקואליציית השמאל. היא מתנגדת למדיניות קיצונית מימין ומשמאל. אם לא תאפשר הקמת ממשלה, אז אחרי ארבעה ניסיונות כושלים יוכרזו בחירות חדשות

הסעודים עוברים בדומה לרוסים (ולאיראנים והקטארים) פגיעה שיטתית בתשתיות האנרגיה שלהן, מה ששולח את מחירי הנפט למעלה. ארה"ב מחפה על מחסור בגז קטרי כך שיחסית המחיר יציב. ארה"ב השתלטה על הנפט מוונצואלה וגם משפיעה על חלק מהנפט שיוצא מהמפרץ. המשמעות היא שארה"ב מתעשרת (במחצית השנייה ל השנה), בזמן שאירופה, רוסיה, איראן, סעודיה וקטר (והסינים) מתרוששות. מדינות תעשייתיות רבות עומדות ערב מיתון, חלקן כבר עמוק שם. המלחמה באירופה (שגולשת כבר לתוך האיחוד האירופי) ובמזרח התיכון, מכה חזק בכלכלות באזורים אלה למעט מספר קטן של מדינות שחומקות מהמיתון כמו ישראל. אגב, ב-24 בספטמבר שי ג'ינפינג יבקר ביקור גומלין בוושינגטון אחרי הביקור של טראמפ במאי בסין. בביקור ההוא לא התקבלו החלטות דרמטיות בהודעות הרשמיות אך נראה היה שהיו הבנות מתחת לשולחן בין הנשיאים שהובילו להפסקת האש עם איראן. החזרה ללחימה והמהלכים שביצעה ארהב להשתלטות על הורמוז מצביעים על כך שה"סחורה" לא סופקה. כעת, תצטרך סין להתאמץ יותר לקראת ארה"ב, כדי להביא לסיום המלחמה במפרץ הפרסי. דרמות אם כך עוד לפנינו, וטראמפ ירצה להגיע לפגישה כשידו על העליונה (שליטה על זרימת הנפט שלו משוועת סין)

אחרי 95% מהקולות, האופוזיציה שהיתה אמורה לנצח בהפרש גדול מובילה 176-173 (מתורגם ל-33 אלף קולות פער מתוך 6.4 מיליון שהצביעו, כמחצית האחוז). בהשוואה ל-2022 קיבלה האופוזיציה משמאל מספר כמעט זהה של קולות (כ-96 אלף פחות מצביעים בבחירות האלה) ואילו הימין איבד 90 אלף קולות. נראה שיש חפיפה גדולה בין הנעדרים מהקלפי ובין הירידה בקולות הימין. נראה שהצבעת מחאה בימין השבדי של כמה אחוזים הפכה את המצב ושלחה את הימין לאופוזיציה. תופעה שנייה היא הסקרים שנתנו לשמאל פער מאוד גדול לאורך מערכת הבחירות כולל במדגמים (182-167/183-166), טעות של 6-7 מושבים

עם התקדמות החות'ים בתימן, כשהם מקבלים עזרה ממיליציות עירקיות-שיעיות נגד סעודיה, ועל רקע נפילת שליטת חיזבאללה ברכס עלי טאהר, אפשר לראות שאיראן נוטשת את חיזבאללה ומשקיעה את משאביה המדולדלים בפרוקסי התימני והעירקי. עם ישראל כרגע איראן לא מעוניינת להתעסק, והמאמץ ממוקד כולו בסעודים. זה כמובן לא הזמנה לשאננות, אבל זו התפתחות דרמטית באסטרטגיה האיראנית

אגב, סעודיה לא מאבדת רק שליטה בפרוקסי שלה בתימן, או בחצר האחורית. גם חלק נכבד מייצוא הנפט שלה מאוים כעת. הסוד הסעודי הוא שמיליארדי דולרים מופנים כל העת לתחזוק משפחת המלוכה הנרחבת. ללא הכסף, המשטר יהיה מאוים גם מבפנים

סעודיה היתה מוכנה להילחם בעבר בכוחות פרו-אמירתים בתימן ולדחוק אותם החוצה כדי להשתלט על דרום מזרח תימן. בינתיים החות'ים דחקו את הכוחות הפרו סעודים, והחות'ים ירצו להגיע גם לעדן. בתקופת מוחמד בן סלמן הופכת סעודיה מהכוח הצבאי, הכלכלי והפוליטי החשוב בחצי האי ערב ואחד החשובים בעולם הערבי, למדינה חלשה. ישראל עוד חיזרה אחרי הסעודים בשביל נורמליזציה. אלמלא שנאו אותנו, היו מחזרים אחרינו בשביל נורמליזציה....

ערב ראש השנה תשפ"ז א. אחרי השמדת מנהרות עלי טאהר, רצועת הביטחון של ישראל בדרום לבנון מוכנה (למעט כפרים שלא נמחקו לחלוטין). חיזבאללה הפך מאחד הצבאות הערביים החזקים ביותר, למיליציה חלשה שלא מעזה להגיב. ב. ברצועת עזה ישראל ממשיכה בחיסול כל מי שהיה מעורב בטבח, שולטת על 60% מהשטח, כשעל הפרק תוכניות לספח לפחות חלק מהשטח. המעורבות הבינלאומית אפסית למעט מימון הסיוע שממשיך להיכנס בכמויות גדולות. ג. איראן על סף קריסה כלכלית ואחריה משטרית. יורה על המפרציות וירדן אך לא על ישראל. יש התרעות על כך שתירה על ישראל בחגים, אבל האיום האיראני בדרך להיעלם ד. ישראל יושבת לבטח בדרום סוריה ומונעת מעורבות טורקית במדינה. הברית עם הדרוזים חזקה. כמובן שצריך לשמור על עירנות מפני הגיאהדיסטים הסורים ה. טורקיה ופקיסטן שנמצאות בברית עם סעודיה לא באמת נחלצות לעזרתה כשהיא במלחמה עם החות'ים. אומר הרבה על היכולות הצבאיות שלהן מחוץ לגבולותיהן ועל היחסים עם ה"ארנק" לשעבר ו. סעודיה וקטר במצב כלכלי אולי הקשה ביותר מאז מציאת הנפט והגז במפרץ. כל זמן שמשבר אעראן לא נפתר הן מתרוששות. יש לכך השלכה על מימון הטרור בעולם ז. בריטניה הטילה סנקציות על יו"ש ונענתה בסנקציות מדיניות מצד ישראל כשהאיום הוא על הבריטים שיאבדו את השתפ המודיעיני ולא יוכלו לרכוש מערכות הגנה ישראליות נחוצות. שאר מדינות אירופה ששוקלות סנקציות, מתחילות לחזור בהן, ובשנה הבאה יהיה גל של חילופי שלטון באירופה ושבירה ימינה ח. בישראל הריבית יורדת,הצמיחה בשיא, השקעות זרות בשיא, יצרות מטח בשיא, אבטלה נמוכה, ייצוא בשיא, כשכמעט כל שאר מדינות המערב במיתון לפני 3 שנים עמדנו בפני איום קיומי ממשי. היום אנחנו מעצמה צבאית ומדינית עולמית וכוח כלכלי עולה. שנזכה שגם בשנה הקרובה נמשיך להתחזק בכל התחומים ולהוות מודל לחיקוי בעולם

עם השמדת התשתית התת קרקעית ברכס עלי טאהר, ועל רקע דברי הרהב של חיזבאללה ואיראן שאיימו לבל נתמרן שם, אפשר לומר שישראל ייצבה ועיצבה את הקו מול לבנון, ביצירת רצועת הביטחון החדשה

הבחירות במדינת סקסוניה אנהלט, אחת מ-16 המדינות המרכיבות את המדינה הפדרלית הגרמנית, הסתיימו בניצחון גורף של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הימנית. כ-44% מהקולות עשויים להעניק לה רוב בפרלמנט המקומי. מדובר בניצחון ראשון בבחירות שנערכות באחת ממדינות גרמניה, והוא עשוי לפתוח סדרה של ניצחונות. בעוד שבועיים יערכו הבחירות בברלין שלמרות שהיא נחשבת לאחת הערים (ברלין היא גם מדינה) הפרוגרסיביות באירופה, אלטרנטיבה לגרמניה עשויה לגרוף כ-20% מהקולות לפי הסקרים. גם במקלנבורג-מערב פומרניה ייערכו בחירות בעוד שבועיים ושם צפויה אלטרנטיבה לזכות עם כ-35% מהקולות. שלוש המדינות מהוות פחות כ-9% מאוכלוסיית גרמניה, אך הן מבשרות על שינוי שיעבור על כל המדינה, בעיקר מעבר של בוחרי הימין השמרני (אך לא רק הם) אל הימין הרדיקלי. כפי שניתן לראות בשבדיה ובשאר מדינות מערב אירופה, הן עסוקות בשתי סוגיות עיקריות - משבר ההגירה על השלכותיו (פשיעה, משבר זהות, כלכלה) והאיום הרוסי (שלצד האיום הביטחוני קשור למשבר האנרגיה). הימין הרדיקלי מציע פתרונות קיצוניים לטיפול בשתי הסוגיות, לאחר שנוסו פתרונות אחרים והבעיות החריפו. השינוי הפוליטי באירופה מביא פעמים רבות גם לשינוי לטובה ביחס לישראל, כמי שנתפסת כמומחית עולמית לאסלאם הרדיקלי (הקשור קשר הדוק לסוגיית ההגירה) ומומחית עולמית להתגוננות בפני ירי טילים ושיגור כטב"מים. יש לא מעט מדינות שמתמודדות עם הדילמה הזאת - מצד אחד ישנה ביקורת רבה מצד חלקים רבים בציבור בכל מדינה כי מדיניות ישראל ומצד שני יש צורך בקשרים אסטרטגיים עם ישראל כדי להתמודד עם שלל הבעיות (אפילו בתחום האנרגיה יש לישראל פתרונות). כך ממשלות יוון וגרמניה למשל מגנות על היחסים עם ישראל, בעוד שבספרד זו האופוזיציה שקוראת לחיזוק הקשר עם ישראל והיא בקרוב גם תהפוך לממשלה (לכל המאוחר תוך שנה). אירופה עומדת בפני מערבולות חזקות. אזרחיה ייאבקו ברחובות נגד ההגירה המתגברת בעוד המדינה מחפשת תמריצים כדי לגייס עוד צעירים לכוחות הביטחון בחברה שבה הילודה כמעט אפסית. הבעיות הללו אינן יכולות להיפתר במסגרת הנוכחית של האיחוד האירופי שיצטרך להשתנות דרמטית, לצמצם את כמות החברות באיחוד או להתפרק. היחס לישראל ישתנה, אך היא חייבת לבטל את האפשרות של מדינות באירופה לבקר בארסיות את ישראל ואז להיעזר בה. לחברות יש מחיר, בעיקר שישראל היא המחוזרת