Adam Gold אדם גולד

ובינתיים: מערכת המשפט בשלה. לא ידענו, לא שמענו, לא סופרים אתכם. וכמובן, התעלמות מניגודי עניינים מובהקים, רישומים ודיווחים כוזבים, והפרת אמונים גסה - התנהלות שבכל סיטואציה שקשורה לנבחרי ציבור הייתה יכולה גם להוביל לחקירות פליליות - כאן נתקלת במשיכת כתפיים ותו לא. למי שלא הבין, פוגלמן וברק לייזר מהנהלת בתי המשפט אפילו לא הודיעו שהחקירה תופסק והדו"ח לא יוגש. טוב, המשפט המנהלי לא דן בפוליטיקאים עוטי גלימה, כידוע.

אבל היי, אין מה לדאוג. הרצי הלוי כבר הכריז בפסקנות ש'צהל' יוכל לעמוד במחיר הגבוה שנידרש לשלם על עסקה לשחרור כמה עשרות נשים וקשישים. ואם הרצי אמר, למישהו יש ספק שתושבי ניר עוז ושדרות יוכלו לישון בשקט בלילה, נכון? (ושוב, עם כל הקושי והרפיסות של הפיקוד הבכיר, האחריות לכל מה שקורה היא על נבחרי הציבור. נתניהו, גלנט, גנץ אייזנקוט ושות'. ככה זה בדמוקרטיה. עוד לפני תוכניות גדולות ונדרשות של עידוד הגירה, נבחרי הציבור שלנו צריכים להפוך את העולם כדי שההישג הקטן - והלא מספק - של הרחבת וייצוב הפרימטר לא יסורס גם הוא)

תזכורת, כפי שפורט בפרוטוקול ובפסק הדין הפרימטר (בגץ 3003/18) בהוראת המשפטנים נוצר מצב לפיו: "צבא ההגנה לישראל קיבל על עצמו, בנסיבות המקרה הנדון, פרשנות קפדנית של הדין הבינלאומי. והכוונה היא למישור הצורך, בעניינו הובהר כי השימוש בכוח בעל פוטנציאל קטלני ייעשה כמוצא אחרון רק במקרה של "סכנה ממשית וקרובה לכוחות צה"ל או לאזרחים ישראליים", ולא לשם הבטחת החוק והסדר גרידא" כלומר, במקום שטח השמדה, נוצר מצב אבסורדי ומחדלי בו עד שאין סכנה ישירה ברורה וממשית, השמירה על הפרימטר היא לא פקטור. את התוצאות ומצב הגדר (עמוסת המטענים והפרצות) בשביעי באוקטובר כולנו מכירים. יותר מזה, במסקנת פסק הדין (ששימש רק 'הקדמה' ולא אישור, משעה שהוראות הפתיחה באש לא הוצגו בפני בית המשפט בשל סירוב דיוני של העותרים) בית המשפט הסביר כי דחיית העתירה התבססה ונשענה על התחייבות הצבא - "לבחון, להרבות ולשפר ככל האפשר את השימוש באמצעים חלופיים לא קטלניים, כל זאת לצד קיום תהליך סדור לתחקור ולהפקת לקחים מבצעיים ואחרים ולהטמעתם".

ושוב, אפשר (וצריך) לדבר על המשפטנים ועל סמכות ללא אחריות ועל הליך הפרימטר (שלא ניתן בו פסק דין, זוכרים?!) שהפך לבסיס מחייב וגם אחרי התוצאות האיומות בשביעי באוקטובר מסרס את הצבא ומסכן את חיי הלוחמים. אבל האחראיים הם קודם כל ההנהגה. קבינט המלחמה. הפיקוד הבכיר. עצם העובדה שבמשך חצי שנה לא ידעו לייצר אזור חיץ באלף ואחת אמצעים היא בלתי נסבלת ממש. למען הסר ספק, הריסת בתים ומתחמים היא אמצעי מרכזי אבל לא בלעדי. אפשר למקש, אפשר לשבש דרכים, אפשר להקיף אזורים בגדרות ותלתליות, אפשר לסמן אזורים אסורים (מחשש למינהור וכד'), אפשר להפוך אזורים לשטחים בטחוניים ולבסיסים, אפשר (וצריך) לתעל אוכלוסייה לאזורים אחרים באלף ואחת אמצעים של מי ששולט בשטח - וכמובן חייבים להכריז על שטח השמדה (Killing Zone) שבו כל פעיל, תצפיתן, חקלאי או סבתא על כסא גלגלים מושמדים מעצם הכניסה. יש אלף ואחת דרכים. כל מה שצריך זה רוטויילרים בהנהגה שעושים ומספקים תוצאות ולא מבקשים הנחיות משפטיות איך משתלטים באופן אפקטיבי על שטח.

זה לא באמת משנה כמה ועדות חקירה נעבור, אילו 'מסקנות' מבצעיות ייושמו וכמה להקי מטוסים נרכוש. כל עוד קבלת ההחלטות שלנו תישען על פיקוד כושל ורופס, משפטנים מופקרים ותאבי כח והנהגה שלא מסוגלת לסמן יעדים ולהשיג אותם בכל מחיר - אין לנו ארגז כלים להתמודד עם האיומים המורכבים שמסביבנו.

טקסט מדהים, בלתי נתפס ממש. מניח שככה זה בערך היה נראה אם לשורפי האסמים היה חשבון טוויטר ("מרגש! חדשות נפלאות מאת החברים שלי בקיסרות הרומאית..")

רק תראו את בן שפירו. פייר, מספיקים לנו עוד 10-20 יהודים אמריקאים חזקים ומשפיעים כמו בן שפירו שמקדמים לחץ לטובת ישראל- כשחלקם, כמובן, מציגים קו יותר מאוזן 'ומאוכזב' שלוחץ עליו מכיוון מרכז ושמאל ליברלי שפוי - וביידן היה כובש את רפיח בעצמו, ובטח מייצר חזית תקיפה מול איראן. אבל כרגע? כל מה שהוא רוצה זה שקט וקולות לקלפי. מערך התמריצים שלו פשוט לא מצדיק את הצעדים האלו.

מנגד, די בעוד 10-20 יהודים אמריקאים חזקים ומשפיעים כמו בן שפירו שמפעילים לחץ לטובת ישראל- כשחלקם, כמובן, מציגים קו יותר מאוזן 'ומאוכזב' שלוחץ עליו מכיוון מרכז ושמאל ליברלי שפוי - וביידן היה כובש את רפיח בעצמו, ובטח מייצר חזית תקיפה מול איראן. אבל כרגע? כל מה שהוא רוצה זה שקט וקולות לקלפי. מערך התמריצים שלו פשוט לא מצדיק את הצעדים האלו.

ובפינת בית השימוש הרעיל של הציבוריות הישראלית: משוטט בטוויטר ומגלה שגם אחרי ההצהרות הנוראיות של ממשל ביידן הכל שם כמעט מתנקז, שוב, לביבי ולא ביבי. אפשר (וצריך) לבקר את נתניהו על זהירות ושמרנות יתר. אפשר (וצריך) לחשוב שבסוגיות הרות גורל כמו עידוד הגירה, השתלטות מוחלטת על שטח או זרימה במלחמה היה צריך להתקדם גם מול לחץ בינלאומי לא פשוט. וכמובן, אפשר (וצריך לדעתי, וכתבתי על כך המון) לחשוב שמכח אחריותו הכוללת נתניהו יצטרך להתחלף בסוף הקדנציה הנוכחית. אבל מאיפה המשיחיות המופרעת הזו? מה בדיוק היה קורה לדעתכם עם גנץ כראש ממשלה? היינו נלחמים ביותר אגרסיביות? יושבים על הפרת והחידקל עם כל החטופים במיטתם והעולם כולו איתנו ובעדנו? נתניהו הוא לא הכל. ישראל ניצבת מול אויבים צמאי דם בגבולות, עולם אדיש, ממשל אמריקאי חלש והמוני מוסלמים ואנטישמים בעולם שישמחו לראות את קץ מדינת ישראל. זו המציאות. אנשים, מימין ומשמאל, שאחרי טבח, כשהם רואים את רפיסות ביידן בנסיון לקנות את מישיגן, ורגע לפני אולי-הסלמה עם איראן הסף גרעינית - עדיין עסוקים באופן אובססיבי בביבי ולא ביבי, במקום לחשוב ברצינות על איך פותרים את האתגרים המורכבים של מדינת ישראל - נמצאים עמוק עמוק במחוזות בריאות הנפש. הם כבר לא איתנו.

ובניסוח אחר: אם 30 ישראלים הצליחו לגרום לתורם מיליארדר של קהלת למשוך את תרומתו, הם גם יצליחו - אם רק ירצו בכך - לגרום לתורמים יהודים רבים לבטל/להשהות את תרומתם לביידן ולמועמדים דמוקרטים אם ממשל ביידן ימשיך להפקיר את מדינת היהודים בשעתה הקשה ביותר.